אפשר לחשוב שיש עוד אבל לא כמותו

תכונה או מאפיין של כישרון מוזיקלי, או של נטייה למוזיקה ולהנאה ממנה, הם למעשה מעין איכות או אנרגיה מסוימת, שנוגעת ורוטטת ומניעה באנשים רבים, ובמקומות וזמנים שונים. היו ויש מי שיבחרו להביט על איכות או אנרגיה כזו, שיש לה מופעי התבטאות והשפעה רבים, כעל יישות לכאורה, שניתן לתת לה גם שם ויחס כשל אלוהות כלשהי, או כשל היבט כלשהו של Divine, נניח כמו "אלת המוזיקה והשירה".

גם אהבה היא סוג של איכות ואנרגיה ששוכנת ומופיעה ומתבטאת בקרב אנשים רבים, ויש את מי שבוחרים להתייחס אליה כאל איכות או יישות אלוהית בפני עצמה, עם איזשהו כינוי בסגנון של "אלת היופי והאהבה".

יש אנשים שניכרת בחייהם נוכחות של שפע, ואפשר לבחור לראות את השפע הזה כתכונה או אנרגיה או הוויה קוסמית, שפוקדת אנשים מסוימים במקומות וזמנים מסוימים, יותר או פחות, ובאופן דומה גם לה להעניק שם והתייחסות כשל אל או אלה, לדוגמת "אל השפע והפרנסה".

ומה עם "אל המלחמה"? הרי גם מלחמה היא התבטאות של אנרגיה מסוימת, או כרוכה בה אנרגיה מסוימת, שניתן לבחור להתייחס אליה כאל איכות או יישות קוסמית, שלפעמים באה ופוגעת, או פועלת, או מסייעת, סביב אנשים מסוימים ובמקומות וזמנים מסוימים.

תופעות מזג-אוויר אולי גם מבטאות תכונות אנרגטיות שנעות ושורות במרחב, ותהליכים של צמיחה או מוות על-פני האדמה אולי גם, וכוליי וכוליי. אפשר לבחור להתייחס אל הרבה מאוד איכויות ותכונות אנרגטיות אוניברסאליות או מרחביות, שמתבטאות ומשפיעות סביב ובתוך חייהם של בני-אדם, כאל הוויות או ישויות קדושות או אלוהיות, כפי שנעשה בתרבויות שונות, כגון יוון העתיקה, או בהבדלים ניכרים גם הודו.

אבל האם יש טעם לסגוד לאיכויות ותכונות אנרגטיות הווייתיות שכאלה כשלעצמן? נוכחותן ופעילותן אולי מזוהה או מתפרשת כשלהן עצמן, אולם הן כולן נקבעות ועובדות תחת ומטעם רמות גבוהות יותר ועליונות שמעליהן. אם הן מבטאות או נובעות מעם ה-Divine, הרי שהן למעשה כמו זרועות ביצוע תחת ומאת בורא עולם. ובורא עולם יש רק אחד, הקב"ה, וכמוהו מלבדו אין עוד.

אז בואו נעבוד ישר אותו.

זה הרי יהיה יותר יעיל, יותר הגיוני, ויותר מתאים ונחמד וראוי.

במיוחד כצאצאי אברהם וישראל, וכתלמידיו של משה רבנו, קיבלנו ויש לנו את הפריבילגיה, הרשות והזכות והאחריות והייעוד והחובה, לכוון את תפילותינו, אהבתנו, עבודתנו, ודרך התחברותנו – ישירות אל הריבון וההווה העליון.

בכל מערכת תרבותית דתית רוחנית, מוצאים רבדים עממיים והמוניים של פולחן ושל התנהלות דתית, שמבטאים רמות יומיומיות מקובעות, בשילוב היבטים וצרכים ארציים ואנושיים וחברתיים לאו דווקא גבוהים, ואפילו בהרבה מקרים נמוכים, בלתי ראויים / הגיוניים ומזיקים.

עם זאת, וכקונטרה לזאת, ניתן למצוא גם במערכת דתית תרבותית מרובת אלים לכאורה, או לא לכאורה, כמו זו של הודו ההינדית, רמות שונות של למידה, הבנה, תרגול ומימוש ויישום והוויה. גם כאשר התרבות ההמונית שמסביב, מסתפקת בסגידת דתית פולחנית לרמות אנרגטיות שהן אליליות בעיניים יהודיות, דוגמת "אל שפע" או "אלת אהבה" או "אל גשם וסערה" (מההיסטוריה של האזור שלנו), וגם כאשר הסגידה הדתית המונית מסביב נעזרת בכלים כמו פסלים וסיפורי מיתולוגיה אליליים – ניתן למצוא בין ההמונים של הודו גם יחידי סגולה, שממריאים בהתפתחותם הרוחנית דרך וביינות לרמות הביניים האליליות, ומגיעים אל רמות אותנטיות גבוהות ביותר של למידה ועבודה רוחנית, מוכוונת אלוהות על מרכזית אחת. יש תלמידים חכמים הודים שלמעשה גם מבחינתם הכול הוא תחת אל עליון אחד אוניברסאלי ואולטימטיבי.

הרי הקב"ה בחר בצאצאי אברהם לעם סגולה, והוציא אותם ממצרים להיות להם לאלוהים ושהם יהיו לו לעם, באופן ישיר, אבל זה לא אומר שהוא לא האל העליון שנמצא גם מעל בני עמים אחרים, גם כאשר בני עמים אלה מכירים בכך וגם כשלא. הוא הרי האלוהים העליון שאין עוד מלבדו גם מעל ההודים, ויש בין ההודים גם שוחרי אמונה והתפתחות ועבודה רוחנית, שידעו ויודעים לפרוץ ולהגיע ועבוד בדיוק אותו, בדרכים משלהם, שהן לא בהכרח פחות ראויות או אותנטיות או לגיטימיות, מהדרך שניתנה והתפתחה ספציפית כלפי ובתוך עם ישראל הנבחר.

למעשה יש ידעים וטכניקות של עבודה רוחנית, שהגיעו אליהם יחידי סגולה כאלה, ויש מורים רוחניים מסוימים כאלה, בהודו, שהם אותנטיים וגבוהים ובעלי ערך, לא פחות מאשר מה שמצוי גם בקרב היהודים המאמינים והנאמנים והחכמים מאוד שבינינו.

מורים יחידי סגולה של הודו עשויים להיות מונותאיסטים בצורה שהיא גבוהה ומשמעותית ומועילה ואותנטית, גם בהיותה שונה מזו שלנו, בזמן שדווקא דתות אחרות שנתפסות כמונותאיסטיות, וכאילו קרובות יותר אלינו – הנצרות והאסלם – מציגות בעייני כל אחת בדרכה, קונספט מסולף לקוי ובעייתי.