ארצי או רוחני וקודש ביומיומי

ההרמוניה המלאה, השלמות הקרובה למלאה, מרב המשמעות ומרב ההגשמה, אפשריות ומחכות לנו רק בחיים שכוללים בתוכם את שני הנדבכים: גם את הארצי והחומרי וגם את הרוחני, אנרגטי וערכי. באופן המשכי, משולב וממוזג.

רבים סבורים שבחיים ניתן להיות ולתפקד ברצינות רק באחד מהעולמות, הארצי או הרוחני, ה"קונבנציונאלי" או ה"אלטרנטיבי", וכי בחירה באחד מהם כרוכה בהכרח בוויתור על השני.

אנשי קריירה, אנשי משפחה, אנשים בעלי רכוש, או סתם אנשים "פרקטיים", לעתים קרובות סבורים שכניסה לחיים רוחניים, תבוא על חשבון או תחייב אותם לוותר על דברים מהותיים בחיים שלהם. לפעמים הם בטוחים שאין להם זמן בשביל עיסוקי לוקסוס כמו רוחניות. לפעמים הם פשוט סבורים שהם לא מתאימים לרוחניות. לפעמים רוחניות נראית להם משהו מוזר או ערטילאי, תלוש, פיקטיבי, או סתם לא רלבנטי או לא מעניין.

אנשים אחרים שמשקיעים הרבה בחיפוש או עשייה או למידה רוחניים, סבורים לעתים קרובות שהם במלחמה מול חיי "החומר", חיי המעשה, או החיים הרגילים באשר הם. לעתים הם סבורים שהם אמורים לחיות חיי פרישות כאלה או אחרים, או שהם חייבים לשבת רק באיזה אשראם, או מנזר, או ישיבה, או קהילה רחוקה ו/או מתבדלת, כדי לעסוק בענייניהם. לפעמים הם סבורים שאין להם מקום בחיים הארציים, ולפעמים החיים הארציים, או חיי החומר והמעשה היומיומיים, סתם לא מעניינים אותם.

במציאות של זמננו, לדעתי גם אלה וגם אלה מפספסים ומפסידים בגדול.

המפתח להתפתחות ממצה באמת, להגשמה מיטבית ולמימוש הפוטנציאל של החיים במלואו, לאיזון ופרופורציה בחיים, לשלימות פנימית מרבית, ולאושר רב ככל האפשר, טמון באינטגרציה בין הארציות והרוחניות, בין הגבוה והאנרגטי והערכי, ובין החומרי וארצי ויומיומי. בנוכחות, הוויה וחוויה – שמתבטאות ונמשכות ושוררות על פני כל הספקטרום.

והחדשות הטובות הן, שאינטגרציה כזו לא רק שהיא מתבקשת וחשובה וטובה ומספקת וכייפית – כיום היא גם אפשרית ובהישג יד, לכל מי שרוצה בכך, כמעט.

בשונה מדתות ופילוסופיות שמקדשות את הפרישות מן הארצי ומן היומיום הרגיל, ושניתנות לכן לקיום באופן מלא רק בידי נזירים או מתבודדים כאלה ואחרים, או רק במקומות מסוימים שמתוחמים ומופרדים לשם כך מן החברה והעולם הכלליים – אורך חיים יהודי דתי מציג שיטה מופלאה לשילוב של קודש, ושל אוריינטציה ועשייה רוחנית וגבוהה, בתוך סדר היום הארצי והרגיל, בתוך סדר השבוע והחודש, ובתוך סדר השנה והשנים והחיים הרגילים בכלל. כאשר אדם דתי מקדיש רגעים מסוימים בתוך היומיום הרגיל לתפילה, או לאמירת ברכות, ולקיום של מצוות והלכות שונות, הוא למעשה מאפשר לעצמו לחוות רוח וקדושה, לגעת ולשאוף מן הרוח, ולהיות מחובר עם הגבוה והרוחני והערכי והאלוהי, בתוך שטף הפעילות היומיומי והארצי. בלי לפרוש ובלי להתבודד משמעותית, ודווקא כן יחד עם משפחה, ויחד עם עבודה ופרנסה וכסף וחומר, ויחד עם תרומה והשתתפות מצדו בעולם הרגיל הארצי והיומיומי שלו ושל כולם.

באופן דומה, גם מי שמקדיש בעקביות ובאופן משמעותי זמנים מוגדרים בכל יום למדיטציות רוחניות מסוגים מסוימים (לא כולן), ו/או מקדיש ללימוד כתבי רוח וקודש מסוגים מסוימים (ממש לא כולם) – גם אדם כזה יכול לצקת אל תוך היומיום הארצי של חייו הרגילים, רוח וקודש וערכיות ואנרגיה רוחנית ונגיעה וחיבור גם לעומת אלוהים, שכידוע נמצא ומשמש בתפקידו באופן אוניברסאלי, ולא רק כלפי יהודים, או כלפי דתיים כאלה או אחרים.

באופן אישי שלי עצמי, אשתף ואספר שהתשובה והדרך שמצאתי וגיבשתי לעצמי, על-פני עשרים שלושים השנים האחרונות, היא מעין תמהיל ספציפי ואישי שלי, שכולל גם מרכיבים וכללים נבחרים מסוימים מן הפרקטיקה היהודית והדתית, וגם סוג מסוים של מדיטציה רוחנית אנרגטית, (שלא הגיעה מן המזרח אלא שייכת לכאן), שאני מקפיד על תרגולה מדי יום ביומו.

זהו התמהיל או הפורמט המיטבי מבחינתי שמצאתי ופיתחתי עבורי, ועשויים להימצא כמובן גם פורמטים אחרים שמיטביים לאנשים אחרים.

אולם בהקשר הזה של תמהילים בריאים ומקדמים לחיי רוח, ולשילוב של קודש ורוחניות בתוך ועם הארציות, חשוב להדגיש לדעתי, שלא כל תמהיל של כל דבר, וגם לא כל דבר שהוא כשלעצמו טוב, אכן נוגעים ובאמת יכולים לתת מענה, בנקודת התפר או השילוב המהותית והחשובה הזו, של רוח וערכיות, קדושה, חומר, יומיום וארציות.

שמעתי למשל לא מעט אנשים שאומרים שלעשות כושר גופני, לרוץ או לשחות או לרכב על אופניים וכו', זו המדיטציה ו/או הרוחניות שלהם. או יש גם אנשים שאומרים שבשבילם לטייל בטבע זו רוחניות ומדיטציה. או לעבוד בגינה, או לעסוק באומנות, או לשיר, וכולי. יש המון אנשים כיום שמבחינתם יוגה היא המענה השלם לרוחניות.

בעייני, כל העיסוקים והדברים האלה חשובים ובריאים ורצויים ביותר, וגם מימשתי ואני משתדל מאוד גם כיום לממש מהם בחיי. אבל בראייה שלי הם לא תחליף לפרקטיקה רוחנית ייעודית, לנגיעה וחיבור ישירים כלפי הקודש כשלעצמו, ולעבודת אלוהים ייעודית. הם פשוט לא באמת נוגעים באותם מקומות, ולא באמת פורטים על אותם מיתרים, גם אם הם כן פורטים במיתרים מאוד חשובים אחרים.

לא כל דבר שטוב ובריא ומקדם וחשוב לנפש, כורך בתוכו קודש והווייה רוחנית גבוהה. אפשר לחוות מנפלאות האלוהי בהמון אופנים ודרך המון דברים, אבל לא כל הירגעות או התפעלות מספקת או התרוממות רוח כנה, באמת מממשת עבודה רוחנית וצמיחה אל עבר או לעומת השכינה.