באנו חושך לגרש - לרגע קט - יחדיו

האור קיים תמיד, ובמקביל לנו ולקו חיינו, ולידנו, לא רחוק מאתנו, יש בממד מקביל או צדדי או כמו ברקע, היבט של פעולה ומאמץ מתמידים, להתגברות של האור על-פני החושך.

באופן רגיל, לגבינו זה בדרך-כלל מצוי בנסתר, כמו במרחב אחר מזה שבו עובדת התודעה השוטפת שלנו. ואנחנו לא ערים לזה באופן מוחשי. לא מרגישים כל-כך שזה נגיש לנו.

ובחנוכה – כמו נותנים לזה ולנו לגעת אחד בשני, לרגע קט. רגע קטן שהוא אולי רגע קטן של נס.

נותנים לנו שההתגברות המתמדת של האור – אולי איפשהו גם זו של "בני אור" – על החושך, תהייה לרגע, להצצה, לטעימה, ולהתבשמות, גם חלק מהחיים השוטפים שלנו.

כשפעם אחת בשנה, בחנוכה, מלחמתו, התגברותו ונצחונו של האור, הופכים גם לחלק מוחשי בתוך חיינו השוטפים והמודעים, יש בנקודת הנגיעה הזו, משום תזכורת והזדמנות לאפשרות ההבקעה, וההתגברות, והניצחון, שעומדת תמיד גם עבורנו, בחיינו הרגילים והיומיומיים.

הרגע הקטן הזה, של ההשקה והמגע ביננו ובין ההתגברות המתמדת והנסתרת ברגיל של האור על החושך – הרגע הקטן הזה של החיבור וההזדמנות, שיש לו אולי קצת איכות של נס – הוא קצת אולי במשהו גם כמו הזדמנות לנגיעה גלויה שלנו ב-"נצח ישראל".

נגיעה קטנה נחמדה, בכל שנה, גם אז, וגם היום. האור הנצחי ומלחמתו כל הזמן קיימים לידנו – בימים ההם ובזמן הזה.

מעניין שבשפה העברית, שפת הקודש, המינוח "להתגבר" במובן של להתגבר על קושי, או על אתגר, זהה למינוח של "להתגבר" במובן של עוצמה גדולה יותר. במשמעות כמו זו של אור גדול יותר. השורש של "להתגבר" על קושי ואתגר הוא אותו שורש של "להגביר" את האור במנורה שבחדר, או את ה-Volume שבו מערכת הסטריאו מנגנת.

טיבו ופעולתו של האור, והעמידה והניצחון שלנו בקשיים ובאתגרים השוטפים שלנו, ולמעשה ההתפתחות ועליית המדרגה שלנו – הם דברים שהעברית כורכת באותה מילה – "התגברות".

וכמובן גם – "גבורה", "גיבור", כמו "גבורת המכבים"... בדיוק אותו שורש... מעניין... (וזה גם אותו שורש של המילה "גבר", שגם זה מעניין, אבל אולי לפעם אחרת...).