בחירה גוררת מציאות

התודעה שלנו היא לא חומר במצב צבירה מוצק, שנמצא ומרוכז רק היכו שהוא נמצא, עם תיחום וגבול חד יחסית לסביבה. התודעה היא יותר מרחב כמו נוזלי או אוורירי או אנרגטי, שאמנם מרוכז יותר במקום אחד, בנו, אבל גם משתרע או ניגש מן המרכז הפיזי שלו, גם עד מקומות או תיחומים יותר מרוחקים, בצורה שיש בה גם גמישות מסוימת ואינטראקטיביות ומגע, ולפעמים אף יותר או פחות הידברות, עם וכלפי חומרים ואנרגיות שנמצאים ובאים ופוגשים לקראת התודעה, מן ההיקפים שלעומתה.

התודעה שלנו כמו יודעת ולפעמים נוטה כמו למשש או להושיט יד כלפי דברים וחומרים ואנרגיות וידעים ואמיתות שסביבה או שבאים לעומתה, וכמו למשוך מהם לפעמים אליה, לתוכה. ואז היא בעצמה קצת או הרבה משתנה. מה שהיא מתחברת אליו או מספחת לתוכה, קצת נהייה כמו חלק או מהות או מאפיין מתוך מה שהיא בעצמה הווה ומזהה וחושבת ומרגישה. קצת נהייה כמו חלק מן האמת שלה עצמה.

כשאדם מושך בסקרנותו או בלמידתו, או בהתחברויות החברתיות והערכיות והאמוניות וההגותיות שלו, חוט שכמו מביא אליו נקודת מבט או ידע או אמת מסוימת – נקודת המבט והאמת הזו עשויה כמו להפוך קצת חלק ממנו, וחלק מן המשקפיים שדרכם הוא מכאן והלאה ממשיך להסתכל אל העולם ולפרש אותו.

אדם יכול לקרוא ספר מסוים, או לראות תוכנית טלוויזיה מסוימת, או להקשיב לשיעור של מורה מסוים, או לנהל שיחה מעמיקה אם פלוני כלשהו, ואז תוך כדי האינטראקציה שמתרחשת בין התודעה שלו לבין מה שהוא שומע או רואה או קולט, למעשה התודעה שלו עשויה לספח לתוכה חומרים ותדרים והבנות וזוויות, שמשפיעים ומשנים את המהות והתוכן ודרך ההתנהלות והתכנים ונקודות המבט והמשקפיים שלה עצמה.

כשאדם בוחר למי ומה להקשיב, או במה לצפות, או מה לקרוא, הוא למעשה בוחר עבור התודעה שלו שינוי או תזוזה אל עבר נקודת מבט ותמונת אמת, שתהיינה מעט שונות וחדשות בשבילה. הוא כמו בוחר מתוך אילו חומרים והשפעות התודעה שלו תסתכל בהמשך. מה יהיו המשקפיים שדרכם התודעה שלו תביט ותפרשן לאחר-מכן את המציאות, ולכן, גם מה ייתפס על-ידי התודעה שלו בהמשך כנכון, אמיתי, חיובי, שלילי, רצוי או לא רצוי.

כלומר, הפעולה של בחירת ספר / מורה / תוכנית טלוויזיה / חבר / אתרים ומפרסמים מועדפים ברשת חברתית – היא פעולה שיש לה משמעות רבה. היא מהווה למעשה בחירה של האדם בשינויים ובכיווני ההתקדמות שיעשו את מי שהוא יהיה, ואת איך שהוא יחשוב, ואת מה שיהיה אמת בשבילו, בעתיד.

הבחירה של אדם במקור השפעה עליו, היא בחירה בדרך שבה הוא יביט ויבין ויפרש ויעדיף וישפוט דברים בהמשך. זו בחירה שעשויה לעצב במידה רבה את המציאות שהוא יחווה מבחינתו בהמשך, כמו גם את הבחירות וההחלטות והמעשים שהוא יעשה בהמשך. לכן זו חייבת להיות בחירה מאוד מודעת ואחראית.

מי שבוחר לקרוא עיתון מסוים, או לצפות בערוץ חדשות מסוים, יבין ויפרש את המציאות, וייפתח עמדות ותמונת אמת חברתית ופוליטית, לאור ההשפעה שהעיתון וערוץ החדשות ישפיעו על ובתוך התודעה שלו.

מי שבוחר להיכנס לאסכולה רוחנית מסוימת, או בוחר מורה רוחני מסוים, ייפתח תמונת מציאות ותפיסת אמת ומנגנון שיפוט מעודכן – לאור ומתוך ההשתנות שתחול בתודעה שלו, לנוכח האינטראקציה עם חומרי הידע וההדרכה המסוימים שיפגוש ושיקיים אינטראקציה איתם, ובעקבות ההשפעה וההסתפחות שלהם לתוך התודעה שלו.

יש אנשים שמאמינים ושטוענים, שכל הפרקטיקות והגישות הרוחניות מוליכות בסופו של דבר לאותו מקום. זה ברוב המקרים פשוט לא נכון.

בהתחלת הדרך, אופני תרגול שמשתייכים לאסכולות שונות, כדוגמת שיטות מדיטציה שונות, עשויים להיראות ואף להיחוות כדומים. אולם לאחר שאדם קצת מתקדם לאורכה של גישת תרגול רוחנית מסוימת, קצת מושך עוד ועוד את החוט המסוים של הגישה המסוימת הזו, התודעה שלו כבר השתנתה, ונקודת המבט שלו, והאמת שלו, כבר אחרות, ומזדהות ומשתתפות בצורה הרבה יותר מאופיינת וספציפית, עם התכנים והידע והאנרגיה ותדרי ההוויה של הגישה הרוחנית הספציפית, שלתוכה האדם בחר להמשיך להתקדם ולהעמיק.

ככל שאדם מושך לעצמו עוד ועוד את החוט המסוים של גישה רוחנית או משנה מסוימת, הוא עשוי יותר ויותר להיווכח – לא בהכרח תמיד אבל בהרבה מקרים – שהוא כבר רחוק יותר ושונה יותר, מעמיתיו שבחרו להעמיק בגישות אחרות, וכיום נמצאים במקומות מרחיקי לכת יותר, לאורך צירי ההתקדמות וההתפתחות שלהם. וזאת למרות שבתחילת הדרך, יתכן שגם הוא וגם הם הרגישו שהם עושים ופוגשים דברים לכאורה מאוד דומים.

למשל, בשלבים התחלתיים של תרגול מדיטציה, עשויים גם מתרגלי מדיטציה בודהיסטית, וגם מתרגלי מדיטציה יהודית / קבלית, להתנסות בתרגולים דומים. הרבה סוגי מדיטציה מתחילים באימוני ריכוז וכניסה פנימה ובהתבוננות בנשימה. אבל לאחר כברת דרך, מתרגלי מדיטציה בודהיסטית ומתרגלי מדיטציה יהודית או קבלית עשויים לגלות שהם נמצאים בעולמות הווייתיים ותודעתיים מאוד שונים.

דוגמא נוספת: רבים נוטים לייחס קרבה ודימיון למתרגלים השונים של תפילה לאל עליון, או לבאי בית תפילה לאל עליון, בין אם זה בית כנסת, כנסיה נוצרית או מסגד. לכאורה, נכנס אדם לבית תפילה כזה, מה זה כל-כך שונה או משנה, אם הוא שוטח את תפילתו לאל העליון, כשהוא פונה למכה או לירושלים, או לצלב. מה זה שונה אם הוא איש יהודי שמקריב קורבנות פעם בבית המקדש, או איש הודי שמקריב קורבנות במקדש הודי, כפי שהיה נהוג גם שם פעם, בתקופת הוודות הקדומה.

יש מי שיגידו שכל זה דומה, אבל לאמיתו של דבר, אם יש דימיון, אז הרי הוא שוכן רק ברמה השטחית והראשונית והגלויה יותר בקלות לעייני כל. כי כאשר בני דתות שונות מעמיקים בפרקטיקות ובלימודים ובהתקדמויות שלהם, לאורך המסלולים הנפרדים שלהם, מתברר שהמסלולים האלה הולכים ונהיים נפרדים ושונים זה מזה רק יותר ויותר. התדרים והאנרגיות שהולכים ומתגלים ומתחוורים ונחווים ככל שמעמיקים ומתקדמים במסלולים הרוחניים והדתיים השונים, הולכים ונהיים שונים ונבדלים. האנרגיות של ישו ושל מוחמד, וההוויות והאוריינטציות האופפות סביבם, שונות בתכלית אלו מאלו, ושונות לחלוטין ובתכלית מאלו שבעומק ובמקורות של היהדות. וזה שבכל שלוש הדתות האלה מדובר לכאורה על אותו אל עליון, ויש פרקטיקות תפילה שאולי נראות דומות למתבונן הלא מיומן – זה רק ברובד השטחי והראשוני שגלוי על פני הקרקע. בעומק, ובגובה, וככל שמעמיקים ועולים, המקורות שונים ואחרים, וההתקרבות אליהם מביאה אל מקומות ומקורות ועומקים ותדרים ומשמעויות ואמיתות לגמרי שונים.

הכל קורה תחת אותו אלוהי אחד. אבל לא הכל נובע ממנו באותה מידה או באותה צורה, או לאותה מטרה.

למגוון של הדברים ושל המקורות יש כנראה סיבה, ויש כנראה לדברים שונים, כולל מקורות רוחניים שונים, תפקידים מסוימים בזמנים מסוימים, ואולי כלפי קהלים מסוימים. אבל להגיד שהכל דומה וטוב או מתאים ומשתלם ומביא לאותו דבר, באופן שווה ואחיד – זו גם טעות פטלית, וגם בחירה ב"אמת" פילוסופית מסוימת, שחבל מאוד לבחור אותה, ועדיף לא להשתעבד למציאות שבאה איתה.