בין מדעים מדויקים למדעי הרוח והאמונה

בשביל מי שמאמין (כמוני) ש-ה' אחראי לבריאה, ומחדש אותה מדי יום, ונוכח בה ומתבטא בה, בהיותו הן בשמים והן על הארץ – התבוננות בעולם, בדברים ותהליכים ותופעות והתרחשויות בעולם, היא למעשה או לעתים קרובות התבוננות בפועלו של ה' במציאות שלנו, ובנפלאותיו.

יש הרבה דברים שקיימים או מתרחשים בעולם, לטוב, והרבה פעמים גם לרע, על-ידי בני-אדם, מטעמם, בזכותם, או בגללם, או באחריותם. לאנשים יש חופש בחירה, והרבה מן העולם שלנו כיום הוא פועל יוצא של בחירות אנושיות ושל מעשי ידי אדם. אבל יש גם הרבה מאוד דברים, שנמצאים וקיימים בעולם ופועלים וניכרים סביבנו, כפי שהם, שלא מתוך תודעת אנוש ובחירותיה, אלא מתוך חוקי ותהליכי היקום, ומתוך הרצון והבחירה והבריאה האלוהיים, שפועלים בחוקי ותהליכי היקום ודרכם, וגם ביניהם.

וכשאנו לומדים פיזיקה, וכימיה ומתמטיקה – אנחנו למעשה נוגעים בדברים כאלה. מתבוננים בהם. חווים מהם. ואם אנחנו מכווננים ומאמינים בצורה מספיק ענווה ומדויקת – אז אולי גם נוגעים באופן מיוחד כלשהו, גם במה ובמי שמאחוריהם.

לצד לימוד תורה, עשיה דתית שמתאימה לאדם המסוים, ועבודה רוחנית פנימית, וממש לא במקומן – הרי שגם למידה של העולם, ובמיוחד של מדעי הטבע והמדעים המדויקים, אם היא נעשית בכוונה מתאימה ובאוריינטציה מתאימה – עשויה גם כן לשמש או להיחשב כדרך של עבודת ה'. עשויה גם כן לתפקד כערוץ מסוים להכרת ה' ופועלו, לפיתוח יראה וענווה, ולפיתוח והעצמה של הכרת תודה, כלפי היקום, הקיום וכלפיו.

סקרנות היא תכונה נהדרת וחשובה מאוד, שאפשר לראות אותה, כשהיא מהמקום של תמימות ובאוריינטציה כנה ובריאה – כזיקה ומשיכה להכרת פועלו ונפלאותיו של ה'. כשאיפה להפנים מעולמו, ולהתקרב אליו.

וגם לטייל בעולם, במיוחד הטבעי, כאשר אנו נושאים את עינינו להכיר וללמוד מקומות ודברים נפלאים שמצויים ומתבטאים בו, וזוכרים את מקורם ואת מי שמאחוריהם – גם זו עשויה להיות בעיניי למידה ועבודה של השם.

היו הוגים שטענו והטיפו, ש-ה' הוא חיצוני לכל דבר שאנו יכולים לתפוס בתודעתנו וקיים או מוחשי מבחינתנו, כולל לטבע ולעולם התופעות שאנו תופסים ומכירים. לדעתי הם טעו והטעו, קשות.

ספר תהלים, למשל, מלמד אותנו במקומות רבים על שליטתו ופועלו של ה' באיתני הטבע ובתופעות טבעיות, בהן מטאורולוגיות, גיאולוגיות, ביולוגיות, ועוד. כפי שניתן לראות במדגם הפסוקים הבא, שלקוח במעורבב מפרקים ק"ד ו-קמ"ז:

"הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר. נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ. יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר. וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו. מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים. תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה. הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן. יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם. הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן. יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה."

כשהייתי בכיתה י"א, נער ותלמיד חילוני בתיכון האזורי של המושבים בעמק-חפר, למדתי כימיה עם מורה שהייתה באופן די חריג לאותם ימים בחינוך הממלכתי, אישה חרדית. שמה היה רות. באחד השיעורים, תוך כדי שיחת חולין לא רשמית עם הכיתה מחוץ לחומר הנלמד, רות העירה, שלפי אמונתה, "אדם צריך ללמוד כל ימי חייו". אני זוכר שכשמעתי את האמירה הזו, היה לי בפנים איזה רגע של שקט מיוחד. הרגשתי ששמעתי איזושהי אמת חשובה, לא עד הסוף ברורה, שיהיה לי כנראה משמעותי בהמשך חיי לרדת אל עומקה. חלפו 36 שנים מאז, והיום אני כבר מבין את זה, ומרגיש את זה, הרבה יותר טוב. תודה לאל, ותודה, בחג השבועות החל היום, גם לרות המורה לכימיה.