היישות הארגונית

כשמתבוננים אל כוורת דבורים, תמיד מפליא כיצד דבורים מסוימות נכונות לעקוץ פולשים שנראים מסכנים, במחיר חייהן, כדי שדבורים אחרות במושבה תוכלנה להמשיך במשימותיהן. מפליא כיצד דבורים מסוימות יודעות להישאר בתוככי הכוורת על-מנת לטפל בצאצאים, בעוד אחרות יודעות שתפקידן כרגע הוא לצאת לתור אחר שדות צוף חדשים, ודבורים אחרות נוספות יודעות שתפקידן כרגע הוא לעוף להביא צוף משדות שכבר אותרו ומוכרים, ולא להיות בין אלה שיוצאות עכשיו לחפש שדות חדשים. כשקצת זזים לאחור ומתבוננים על הדבורים כמו ממרחק רב יותר, קל לשוות את כל דבורי הכוורת, כמהוות למעשה כולן אלמנטים ואיברים באורגניזם משותף אחד. אמנם כל דבורה היא יצור חי כשלעצמו, אבל נדמה לנוכח התיאום, חלוקת התפקידים וההתנהלות המאורגנת והמכוונת, שכל דבורי הכוורת מתפקדות יחדיו כמו יצור חי אחד, או אולי לייתר דיוק – ישות חיה ופועלת אחת. תחושה דומה עולה כשמתבוננים גם אל מושבות של נמלים או טרמיטים, ובאופן מעט שונה, גם כשמתבוננים אל להקת זאבים, או חבורת לביאות המשחרות למשימת צייד ביחד, ואף אל להקת ציפורים נודדות, שכל חבריה מסתדרים במבנה מסוים לצורך הטיסה המשותפת, ובנקודות זמן מסוימות מחליפות תפקידים ומיקומים במבנה זה.

כשמתבוננים ממרחק אל המבנה המאורגן, התיאום בין הפרטים, וההתנהלות המשותפת סביב ואל עבר אותן מטרות – ניתן לתפוס כל אחת מקהיליות אורגניזמים שכאלה כסוג של ישות חיה ופועלת אחת. ניתן גם כמו לחוש את קווי האופי המסוימים שיש לכל קהיליית אורגניזמים שכזו ברמה הקבוצתית משותפת שלה. את קווי ההוויה והאופי שכמו מהדהדים מן ההיבט הקבוצתי ישותי משותף. את האנרגיה של האורגניזם המשותף, או של הישות האחת והמשותפת, שאופפת את כלל הפרטים החיים השותפים ללהקה או למושבה, יחד עם כל המרווחים והיחסים וההתנהגויות שביניהם.

אצל בני-אדם, העניין דומה. גם סביב כל מערך או מרחב מתואם ומאורגן של בני-אדם מסוימים, נוכח מעין היבט של כמו אורגניזם ישותי אנרגטי אחד. לכל ארגון אנושי יש מעין הוויה אנרגטית מסוימת משלו, שהווה ונוכחת במרחב הפיזי, האנושי והבין-אישי שבו, ושמאפיינת אותו, ומתבטאת בו ובפעילותו. לכל משפחה יש את האווירה והתדרים וההוויה שלה. לכל יישוב קטן יש את התדרים והאנרגיות שלו. לכל עם או קבוצה אתנית יש מאפיינים הווייתיים ייחודיים, מסוימים, משלהם.

בכל ארגון שהוא, עסקי או ממשלתי, פרטי או ציבורי, ובכל יחידה ארגונית של כל ארגון מכל סוג ואופי – ניתן לדבר על היבט ישותי אנרגטי שלמעשה הווה ונוכח ואופף במרחב הארגוני, על-פני האנשים ששותפים לארגון הזה, או ליחידה הארגונית הזו. על-פני המרחב הפיזי הארגוני. על-פני תהליכי העבודה שמתרחשים בארגון, המוצרים והשירותים שהוא מפיק, היחסים והקשרים של הארגון עם לקוחותיו, והיחסים הבין-אישיים, הניהוליים והחברתיים שבתוכו. על-פני סגנון התקשורת שמתרחשת בארגון, הנהלים והקוד האתי הכתוב והבלתי-כתוב שלו. על-פני החוויה של כל בעלי העניין שמעורבים בעשייה ובאינטראקציות של הארגון, ושל כל אלה הבאים בשעריו ומסתובבים במסדרונותיו.

במובנים רבים, כל ארגון הווה ומתפקד גם כאורגניזם חי ואנרגטי אחד, (גם כשהוא מכיל הרבה נימים אנרגטיים או תדרים שונים בתוכו). כל ארגון הוא למעשה גם סוג של הוויה וישות/מהות של תדרים ואנרגיה.

יכולת התחרות והשגת המטרות של ארגון טמונה בהרבה גורמים. ביניהם מבנה ארגוני המתאים למשימת הארגון וסביבתו, אסטרטגיה ומדיניות ניהולית מתאימה, יעילות תהליכי עבודה ותהליכים עסקיים, טכנולוגיה תומכת יעילה ומתאימה, איכות אישיותית ורמה מקצועית של עובדים ומנהלים, נורמות התנהלות של בעלי תפקידים, מוטיבציה ומחויבות של העובדים כלפי הארגון וכלפי תפקידיהם, משאבים, שוק ולקוחות שזמינים לארגון, ועוד.

מעבר לכל הגורמים שעליהם קל לשים את האצבע, בכל סביבה ארגונית ניתן עקרונית לחוש ולזהות גם את המשהו הכללי הנוסף, המופשט יותר, שכמו מרחף ושורה ואופף באוויר, וסביב ובכל מה שיש וקורה ומתבצע ומופק בארגון. ל"משהו" הזה אין כינוי מוסכם חד-משמעי, אבל הוא נוכח היטב בטיב החוויה של חברי הארגון, ובטיב ההרגשה שמרגיש מבקר, ברגע היכנסו למרחב הפיסי של הארגון, או כאשר הוא מקיים תקשורת או אינטראקציה עם הארגון, תהליכיו ותוצריו. ה"משהו" הזה הוא בעצם קווים או תדרים מתוך האופי הישותי אנרגטי של הארגון. ה"אווירה" שלפעמים אנחנו יודעים לומר לעצמנו שאנו חשים בארגון או סביבו, היא למעשה מארג עדין ומסוים של תדרים אנרגטיים, שנוכחים בארגון ומאפיינים אותו, מאת או במסגרת הדבר דמוי האורגניזמים האנרגטי המשותף שכמו חי והווה במערכת הארגונית המורכבת והמעניינת.