חולשות מחזקות

קצת מגרעות או חולשות, וקצת חוסר בטחון עצמי שנלווה להן, ושהאדם סוחב עם עצמו מבחינתו בעטיין – עשויים להיות, כל עוד מדובר במידה סבירה מסוימת, גם דבר טוב ומועיל ומקדם. שכן הם שומרים את האדם בתודעה והווייה של למידה, של הקשבה, של ניסיון ומאמץ ושאיפה להשתפר, לגדול, להתפתח. קצת שומרים את האדם עם מבט שמסתכל מצדו בכיוון של מלמטה כלפי מעלה. קצת עוזרים לו לתחזק ולפתח ענווה, ואי התנשאות, ויכולת התחברות יותר פשוטה ובגובה העיניים בין וכלפי אנשים לא מושלמים אחרים.

כשאדם הוא מושלם מידי, או לייתר דיוק חווה ותופס את עצמו כמושלם מידי, אזי קשה לו שלא לנסות להביט ממקומו רק בכיוון שכלפי מטה, אל האחרים, וכך יוצא שקל לו לפספס את המבט והחיבור ממקומו כלפי מעלה, אל אלוהים.

מי שתופס עצמו כמושלם, קשה לו להביט אל אנשים אחרים בעיניים, באופן שיאפשר לאנשים האחרים האלה ליהנות ולקחת מן המבט הזה, ומן האדם הזה. כי יש בו פער של התנשאות ויומרה. וגם לאדם הזה עצמו קשה לקחת מהאנשים האחרים, וליהנות מהם, ולא לסבול מבדידות קשה, בדיוק מאותה סיבה.

לכן, כדי שיקל על בני-אדם לשמר את עצמם בעמדה מתאימה וראויה ומשתלמת ושימושית יותר, של ענווה, ולמידה, והתבוננות וצפיה וחיבור כלפי מעלה, כמו גם יכולת חיבור והדדיות לצדדים וכלפי קולגות וחברים – אלוהים כנראה הרבה פעמים שומר את בני-האדם גם עם קצת פגמים, או חולשות, או נקודות בעייתיות או לא נוחות. שומר את האנשים עם קצת דברים כאלה ואחרים שמצריכים מהם התמודדות, ושעוזרים לאנשים לזכור לראות את עצמם כבלתי מושלמים – כמי שעוד צריכים להתפתח ולהשתפר, ולשאוף אל אלוהים, ולשתף פעולה ולשאת ולתת ולקבל בצורה ענווה ומכבדת וקרובה ומשתלמת עם אחרים.

אני מניח שהמטרה היא לרוב לא הסבל וחוסר האושר, שהפגמים והחולשות וחוסר הבטחון מסבים לאדם. אלא להיפך. שהמטרה היא לרוב האושר והבריאות וכל הרווחים הגדולים שבעתיים שיהיו למנת חלקו של האדם, אם יזכור ויקפיד להמשיך להתפתח ולצמוח ולהיות טוב וראוי עם אחרים – בעזרת מידת הענווה, ואולי גם קורט של יראה.

העמדה של קצת חוסר בטחון, של לייחל למשהו, לקוות, להתפלל, להשתדל, לרצות שדברים יתקדמו ויפתרו וישתפרו – העמדה הזו היא לעתים קרובות די טובה ומיטיבה ובריאה בשביל האדם. חוץ מאשר האתגרים שאיתה, יש בה אולי גם הרבה אכפתיות מלמעלה, ואולי לפעמים גם לא מעט ברכה.