חופה קידושין וגירושין

לפעמים אישה מסוימת היא דבר מצוין וזיווג מצוין בשביל בחור מסוים, למשך זמן מסוים, ולפעמים, עם הזמן וכאשר הזמן הזה מתכלה, אותה אישה עצמה שקודם ועד ללא מזמן הייתה דבר מתאים ומצוין, הופכת להיות מבחינת אותו בחור משהוא שעושה לא טוב, והחיבור או הזיווג איתה שהיה באמת ובתמים מצוין לזמנו, פתאום מתחיל לטמון בחובו דשדוש או דעיכה ונסיגה, במקום צמיחה ומימוש והשראה.

וזה יכול לקרות כמובן גם הפוך, מנקודת מבטה של האישה ובהתייחס לגבר שהיה בן-הזוג המצוין עבורה, לאורך תקופה מסוימת, גם ארוכה, שבאה פתאום אל סיומה מבחינת ולפי ההרגשה והרצון שלה.

זה יכול לקרות גם בלי שמישהו מהצדדים הופך פתאום להיות אדם רע, או לאדם פחות מוצלח. פשוט משהו בחיבור ובהתאמה פתאום נהייה פחות עובד ופחות מיטיב. פחות נעים וסוג של מעיק או מכביד ומושך לאחור.

זה יכול לקרות כי אנשים עוברים דברים ותהליכים וחוויות, ועשויים תמיד להתפתח, וכיוון שכשאנשים מתפתחים, דברים שהיו פעם נכונים ומתאימים להם עשויים להיהפך לפחות כאלה, בעת שדברים אחרים וחדשים עשויים להתחיל להיות יותר רלוונטיים ומקדמים.

לפעמים, שני אנשים יכולים ואמורים להתפתח ולעבור את השינויים והתהליכים המהותיים שלהם, שכל אחד מהם חשוב שיעבור כשלעצמו, כשהם שניהם ביחד, כזוג, באופן שבו התהליכים הנפרדים שלהם מסונכרנים ביניהם ומזינים ומשלימים זה את זה, ותומכים זה בזה, ממש לכל אורך חייהם הבוגרים של השניים.

אולם במקרים אחרים, מסלול ההתפתחות הפרטי של אחד משני בני-הזוג, עובר דרך שינויים באותם מקומות וחלקים פנימיים שלו, שממש בהם יושב החיבור והמרחב המשותף עם בן/ת-הזוג. ואז, במקרים כאלה, האלמנטים שמחזיקים ויוצרים את הקשר והחיבור בין שני האנשים, נחלשים ומתערערים ואף מתפוגגים, ומפנים את מקומם לפוטנציאלים של חיבורים אפשריים אחרים, שהם יותר עדכניים ומתאימים להמשך הדרך. וכשזה קורה, למרות שזה לא קל ולא נעים, בהרבה מקרים התרחשות כזו היא טובה ומקדמת, ואף הכרחית מבחינת טובתם של בני-הזוג, וחשוב לדעת להיות כלפיה קשובים.

כאשר מתרחשת התרחשות שכזו, אם בני-הזוג לא מסיימים או מעדכנים את הקשר, עלולים אזי להופיע מצבים קשים ושליליים, שכמו באים לדרוש מבני-הזוג את השינוי או הפירוד. זה עלול להתדרדר לדינמיקה שלוקחת ומוחקת כוחות ותעצומות ויוצרת מצוקות, גם אצל בני-הזוג, וגם אצל ילדיהם, אם יש להם.

למעשה, ניתן להתבונן על תהליך כזה גם במושגים של קארמה.

כל זיווג למעשה מביא לידי ביטוי ומממש היבטים של היסטוריות ופוטנציאלים אנרגטיים, שמגיעים מגלגולים קודמים ו/או מכוונים לייעודים מסוימים, בחסות או מטעם הגבוה. בכל קארמה זוגית יש כמו דלק אנרגטי, או מעין כוחות וצרכים פנימיים מניעים, שכמו צריכים ומחכים להתגלם ולהתממש ולפעול דרכה.

לפעמים הדלק האנרגטי המחבר והמממש הזה נמצא בשורש הצימוד של שני בני-הזוג בכמות גדולה ועם אופק שמכסה את כל גלגול החיים הנוכחי, ואולי אף מספיק כדי לעבור ולהעביר אותם יחדיו דרך מספר גלגולים. ואז הנכון והנהדר הוא ששני בני-הזוג יימצו ויחיו יחדיו את הדלק הקארמתי הזה, עד שאחד מהם יילך לעולמו.

אבל לפעמים, הדלק האנרגטי קארמתי המניע והמשותף והמחבר הזה, נמצא בגלגול הנוכחי בכמות קטנה יותר, (אולי כי חלק ממנו כבר מוצה בגלגולים קודמים), או שאחד מבני-הזוג מפתח את עצמו לכדי ייתורו של הדלק הזה והשתחררות ומעבר ממנו אל רמות אחרות ומהויות אחרות של קארמות ושל זוגיות. ואז הנכון הוא לא להיתקע על אדים של דלק אנרגטי קארמתי ששייך לעבר, אלא לעבור ולהמשיך הלאה, אל הדברים והחיבורים שמחכים ומיועדים מהגבוה בהמשך.

במקרים כאלה חשוב לדעת לשחרר, ולעשות זאת בטוב ובאופן חברי והדדי מבין ומתחשב, על-אף הקושי שבאופן טבעי טמון בכל פרידה ובכל סיום של אהבה.

המשפחה היא מסגרת נפלאה להתפתחות וצמיחה ומימוש של בני-הזוג, כאשר האנרגיה של הזוג חיובית, עכשווית, בעלת אופק מקדם, ונכונה.

הרבה פעמים הקשיים בין בני-זוג לא קשורים לאי נכונות אנרגטית / קארמתית ביניהם, אלא פשוט לאתגרי הניהול המשותף של הזוגיות והבית והמשפחה, בסיטואציות היומיומיות. זו הרי אמנות שלא טריוויאלי לדעת אותה, ובטח שלא ליישם אותה – כל הקשור לפשרות וויתורים הדדיים, להתחשבות בצרכי האדם השני, במאפייניו ומגבלותיו, להערכת האדם השני וכיבודו, לנשיאה משותפת בנטל היומיומי, לתקשורת כנה ובריאה ומשמעותית וקולחת, לשמירה על העצמי ושאיפותיו תוך כדי, וכוליי וכוליי... הרבה פעמים כשהאתגרים הם במישורים האלה, והקושי לא נעוץ בעצם נכונות ועכשוויות החיבור ההווייתי-אנרגטי-קארמתי של הזיווג – חשוב ביותר לעשות כל מאמץ להבריא ולשפר ולשמר את המסגרת הזוגית והמשפחתית.

אבל לאותם מקרים שבהם זה כן ברמה של עצם הנכונות האנרגטית קארמתית התפתחותית של הזיווג – חשובה ביותר גם דלת היציאה.

יש דתות או קהילות שלא מתירות גירושין, וזה איום ונורא, באותה מידה שבה המשפחה חשובה ואף קדושה.

ישנם זוגות שמפאת חשש מסיטואציה אפשרית של פרידה בהמשך, או מפאת חוסר באמונה, מוותרים על חופה דתית, וגם זה חבל נורא.

ישנם אנשים שמרגישים שהמבנה הדתי של חופה לא מדבר אליהם, או לא מובן להם. אבל אלוהים מעצם טבעו חורג מגבולות ההבנה שלנו, או מגבולות מה שפשוט לנו להרגיש דיבור איתו ביומיום, ודווקא משום כך, כל-כך חשוב לנו ששבע הברכות והחופה תעזורנה לנו שההתרחשות החגיגית והמשמעותית כל-כך שלנו על הקרקע, תהייה עם מעורבותו וחסותו של הקב"ה.

אפשר להירתע מהתיווך לכאורה על-ידי אדם דתי כזה או אחר או מוסד דתי כזה או אחר בטכס החתונה, אבל חבל. כי האמת והחשיבות והשדרוג של מעמד הענקת התוקף הזה לחיבור הזוגי תחת השכינה, נעוצים בקידוש ובמילים, ובעצם הבחירה שלנו לשתף בעזרתם את אלוהים ולהשתתף תחתיו, ולא בדמותו או פועלו של מוסד / בעל תפקיד כזה או אחר שמעורב ליד.

הולדת ילדים היא השתתפות עם אלוהים במעשה הבריאה, כלומר במעשה של קדושה, ולכן הזוגיות שמתוכה מתרחשת הולדת ילדים חייבת להיות ולהיתפס ולהיות מנוהלת כמסגרת קדושה. כדי שהאנרגיה שלה תהייה נכונה וטובה ומתואמת היטב עם הבריאה ועם יוצרה, חשוב מאוד שהיא תיווצר ותוגדר ותקבל תוקף וחותמת וחסות במעמד שבו גם הוא נמצא.

ואם יום אחד יהיה נכון להתגרש – נקווה מאוד שלא, ושבחרנו בחירה בעלת מספיק דלק ומספיק ארוכת טווח, וניקח על עצמנו מראש לעשות את המרב, אבל אם נכון שכזה יגיע – דייה לצרה לשעתה, וכדאי שגם זה יהיה תחת ומאת ההשגחה.