חופש ו‏‏מסגרת ריטואלית והלכתית בחיים

לאדם יש חופש בחירה, וזה דבר נפלא, שאסור לוותר עליו, ותמיד חשוב להשתמש בו. אבל לא תמיד האדם יודע איך להשתמש בו, ולא תמיד זמינים עבורו הידע והפרספקטיבה הצלולה, כיצד כדאי או ראוי להשתמש בו. ועדיין הוא צריך לבחור, ובחופשיות.

אחת האפשרויות, או אחד הפתרונות – כן לבחור, אבל מן המוכן. לא להמציא תמיד את התשובה ואת דרך ההתנהלות הנבחרת, אלא לממש את הבחירה באופן של אימוץ רצוני ומודע של כלל או של מנהג או דרך פעולה, שאחרים פיתחו והעמידו כאופציה לבחירה.

לא על עיוור, ולא בכל מקרה ומצב, ולא בלי באמת לשקול ולבחור. אבל כן גם עם לתת קרדיט מסוים לחכמים קודמים או אחרים, ועם מוכנות להקשיב ולאמץ, היכן שנראה או מרגיש מתאים.

בשבילי מה ש-ה' ציווה כתוב אך ורק בתורה, ולא במשנה או בתלמוד או בהלכה. לכן אינני דתי, שכן דתיות יהודית בימינו נחשבת כהתנהלות על-פי חוקי ההלכה. מבחינתי התורה שבעל-פה לא ניתנה למשה בסיני, ולא צוותה או נמסרה מצד ה', אלא, התפתחה והתגבשה והעמידה בצידה את ההלכה, על-ידי ומאת חכמים, לאורך הדורות – חכמים יותר או פחות גדולים, אבל בכל מקרה אנושיים.

אינני מקבל את ההלכה היהודית כמסגרת קדושה או מחייבת מרמה אלוהית. אבל אני כן מוצא בה, וגם בסידור התפילה הנלווה לה, אלמנטים מסורתיים וטקסטים וכללים ומנהגים מסוימים, שבהרגשתי כדאי לי ומתאים לי לבחור בהם, וליהנות מהם ומהחכמה שמגולמת בהם, מתוך ובעזרת הרצון החופשי והבוחר שלי.

לא כיוון שזה מה שכאילו ה' ציווה, ולא כיוון שזה מה שכאילו חייב להיות נכון ואין בלתו.

אלא פשוט כי טוב לי בהרגשה לבחור לקחת על עצמי כללים ומנהגים מסוימים וגם טכסים מסוימים, שאני יודע שאנשים טובים וחכמים, בדרך-כלל, פתחו והטמיעו, עם קשר לזהות יהודית ואמונית, שחשובה לדעתי בעם שלנו, וחשובה ומדברת בשבילי באופן אישי.

אנחנו יכולים לבחור כל מה שבא לנו. ועקרונית זו יכולת חשובה וטובה. אבל כשאנחנו מתוך בחירה רצונית וחופשית לוקחים על עצמנו להגביל את טווח הבחירות שלנו, ולאמץ כללים ומנהגים וטכסים מסוימים, מן החוץ, ומתוך חכמתם של גדולי דורות קודמים, אנחנו מרוויחים תחושת משמעות, ורמה נוספת של ערכיות, בחיים.

כאשר הכל אפשרי ומותר, יש פחות משמעות לבחירה שלנו. כי כל מה שנבחר הוא בעל מעמד דומה ואחיד, של רצון אישי חופשי שלנו. כשבוחרים אך ורק מתוך החשק הרגעי והחופשי שלנו, אזי האופי הדומה של כל בחירותינו, מקנה לנו סביבן קצת אולי תחושה של סתמיות, ושל חוסר חשיבות, לגבי מה שספציפית אנו בוחרים בו.

לעומת זאת, אם אנחנו בוחרים מקור התייחסות ערכי וחכם, כדי לקחת אותו בחשבון בהחלטותינו או כדי לבקר ולתחם איתו את בחירותינו והתנהלותנו – אנחנו יכולים לקדם ולהעלות את עצמנו לרמה גבוהה יותר של תחושת תוחלת, מוסר ומשמעות.

התורה היא מקור התייחסות והשראה ערכי וחכם כזה שהוא גם גבוה ואלוהי. וכל מנהגי וכללי ההלכה והמסורת היהודית הם אחרים וברמות אנושיות יותר, אבל גם בהם ניתן למצוא לפעמים הרבה טעם וחכמה והרגשה טובה ותמיכה.

יש קטעים מסוימים בסידור שאני חושב שהם בעייתיים ולכן לא משתמש בהם ומדלג עליהם. יש כללים מסוימים לגבי שבת, למשל, שהם בעיניי לא רלוונטיים ומגיעים מפרשנויות והתחכמויות מיותרות ולא מועילות. יש ברכות מסוימות שלדעתי יכולות להיות יותר מדויקות וממצות. יש מנהגים וכללי עשה או על תעשה מסוימים, שחכמים תיקנו או פירשו, ושלא מדברים אליי, או נתפסים בעיניי כשגויים. אבל יש גם כללים ומנהגים וטכסים, שאני בוחר בהם, ומגביל את עצמי בהם, בחופש ובחפץ לב. במטבח, ועם הסידור, וגם בשבת וגם בימי חול, ובעוד נושאים.

מסגרת הלכתית וריטואלית בחיים היא דבר מוסיף ומפתח ומעלה מוסר ותחושת ערך ומשמעות.

הרעיון הבסיסי של דת הוא רעיון טוב, אלא שעלולים לחול בו גם שיבושים ועיוותים מסוימים, לפעמים, עם הדורות והשנים.

כדאי לכל אדם לממש את חופש הבחירה שלו, גם באמצעות בחירה של מה ומהיכן וכמה לאמץ כמסגרת מגבילה ומנתבת לבחירותיו, שתהפוך את יתרת החופש שלו, ליותר שמח ומדויק ומשמעותי.

לא על עיוור, וכן באופן סלקטיבי, מודע, חופשי ואחראי.

לבחור את הכללים וההגבלות שנשים על עצמנו. את הדיאטה שלנו, לא רק באוכל, אלא בכלל בחיים.