כחול אשר על שפת הים

כל-כך הרבה עצים יש בעולם, ואין ביניהם שניים זהים. כל-כך הרבה עלים, ואין ביניהם שניים שהם זהים. כל-כך הרבה בעלי-חיים, ואין מתוכם שניים שהם זהים. כל-כך הרבה אבנים, ואין ביניהן שתיים שהן זהות. כל-כך הרבה גרגירי חול, או פתיתי קרח, וכל אחד מהם לפחות טיפונת שונה וייחודי. כל-כך הרבה שנים, שכל-כך הרבה עננים שטים כאן בשמיים. מישהו אי פעם הצליח למצוא ביניהם שניים שהיו זהים? גם תאומים זהים, לא באמת עד הסוף לגמרי זהים. אצל כל אחד מהם יש הרי נקודות חן אחרות. ובטח שגם כמות מעט אחרת של שערות. שלא לדבר על מחשבות שונות. אומרים על דברים מאוד דומים שהם כמו "שתי טיפות מים", אך האם באמת אין ולו שוני קטנטן בין כל שתי טיפות מים? רוב הכוכבים בלילה נראים דומים. נקודות אור זוהרות, בהרבה מקרים בגודל ובחוזק אור שמבחינת העין האנושית הרגילה – נלקחים כזהים. אך האם בין אלפי המיליארדים של כוכבים שיש ביקום, ניתן למצוא שניים זהים? קשה להיות בטוחים, אבל כנראה שלא... רוב הסיכויים... האם קרה אי פעם, שאותה מילה נאמרה פעמיים, על-ידי אותו האדם בהזדמנויות שונות, או על-ידי שני אנשים שונים – ממש בדיוק באותה הצורה? בדיוק באותו קול ומקצב והגייה ואינטונציה והטעמה? רוב הסיכויים שלא.

העולם והיקום שקיימים פה לפנינו, או ללא קשר אלינו, מכילים אינסוף דברים, שכולם, כל אחד ואחת מהם, בעלי לפחות קורטוב של ייחודיות ומיוחדות, כשלעצמם. בין כולם, תיאורטית, ניתן להבחין. לא תמיד העין האנושית יכולה להבחין, אבל עין אחרת, חדה הרבה יותר, תיאורטית כן תוכל להבחין, גם בין כל שני גרגירי חול. לכל דבר ופרט שקיים ביקום, ושאיננו מעשה פסי הייצור ההמוניים של ידי האדם, יש משהו שמבדיל אותו מכל שאר היקום, כולל מכל שאר הדברים שמהווים את הקבוצה של בני מינו. לכל דבר שכזה ביקום, יש ולו מעט זהות שונה, משל עצמו, ותיאורטית מישהו יכול להעניק לו שם. גם אם הוא גרגר של חול. לכל דבר שכזה ביקום יש את הניגון שלו. את הצליל או הגוון שהוא תורם, ושהוא ורק הוא יכול לתרום בדיוק באופן הזה. בגלל שהוא קצת שונה וייחודי, ומשהו שיש בו או שמאפיין אותו, אין בדיוק ולגמרי באותה צורה, אצל שום דבר אחר או אצל אף אחד אחר.

אכן מופלאה היא הבריאה, באופן שלא ניתן לתופסו או להכילו עד תום.

קח גרגר אחד של חול, וטפטף עליו טיפה אחת של מים, והיקום שהיה רגע קודם לכן, והיקום שיש עכשיו, הם כבר לא בדיוק אותו הדבר. גם כשהגרגר הזה יתייבש, הוא כבר לעולם לא יהיה בדיוק באותה התצורה שבה היה קודם לפגישה עם הטיפה. הבריאה כבר לעולם לא תהייה בדיוק ולגמרי מה שהייתה קודם לפגישה הזו.

בכל חלקיק שניה, מיליארדי מיליארדים של מיליארדים של תאי גוף חי, או צמח, ברחבי הכדור שלנו, מתים, או נולדים, או משתנים, במיליארדים של אפשרויות ומובנים ודרכים. בכל חלקיק שנייה מיליארדי גרגירי חול עוברים שינויים ותהפוכות, ושוב לא יהיו לעולם בדיוק כפי שקודם היו. היקום שקיים בדיוק כרגע, שונה משמעותית מן היקום שקיים בדיוק... כרגע. הרי במרחק הזמן הקטן שנדרש לי להקלדה של שש המילים שמפרידות בין שני ה"כרגע" של המשפט האחרון, קרו המון דברים ושינויים, לבלי שוב.

בין אינסוף הרגעים שחלפו מאז שהחל הכול, או החל משהו, ועד עכשיו, אין שני רגעים שבהם היקום היה זהה. ובחייו של אדם, כל חלקיק שנייה מפריד גם כן בין מציאות ויקום שהיו קודם, ושלא יהיו עוד בדיוק כמותם, לעולם, לבין היקום והמציאות והעולם והחיים והבריאה שיש עכשיו, ושהם כפי שהם, אך רק עכשיו. כי בעוד רגע קט, וגם הם כבר יהיו שונים ואחרים, ומחדש מסקרנים. כל רגע הוא אחד ויחיד וייחודי ומיוחד. לא היה כמותו ולא יהיה כמותו, לעד. וכל תקופת חיים שאדם כלשהו חי, מכילה אינסוף רגעים כאלה, באורכים ומשכים שונים. התפיסה האנושית לא תמיד יכולה לחוש זאת, אבל כמו שבין כל זוג מספרים על ציר המספרים השלמים, יכולים להיות מפוזרים אינסוף מספרים נוספים שהם שברים, כך בין כל שתי נקודות זמן לאורך ציר חייו של אדם, וודאי שבין נקודת הזמן של לידתו, ונקודת הזמן של הסתלקותו, יש למעשה אינסוף רגעים, במידות שונות של משכים, שבהם היקום והמציאות והחיים היו שונים ואחרים, מסעירים בהיבטים ואופנים אחרים, וכשלעצמם מיוחדים.

יש אינסוף דינמיות והשתנות בעולם, אינסוף דברים שונים ומיוחדים, אינסוף צלילים וניגונים וריחות וגוונים, שאינסוף דברים ורגעים ייחודיים מביאים ותורמים בעתם. יש אינסוף שפע, מגוון ועניין, אינסוף דברים תמיד להכיר לגלות וללמוד. אינסוף רגעים מיוחדים ובלתי חוזרים שאפשר תמיד לשאוף מלוא הריאות ולחוות. לעושר ולמופלאות של הבריאה והחיים ממש אין סוף.

לא משנה כמה אולי קשה ומאתגר מצבנו, ברגע נתון מסוים, קצר יותר או קצר פחות, תמיד הרגע הזה הוא פנים זמניים של המציאות והיקום והחיים, שעתידים בהכרח ובאופן וזמן כלשהם, להשתנות.

היקום והחיים וההשתנות הם נצחיים, גם מעבר לאירועים ורגעים כאלה או אחרים, נעימים וקלים יותר או פחות, כולל לידות ומיתות, במסלוליהם של האנשים.

בתוך אינסוף הדברים והרגעים הייחודיים והמיוחדים, בין אינסוף הצלילים והצבעים והניגונים השונים, גם כשטוב, וגם ליד כול מה שאולי פחות טוב ואף קשה וכואב אולי מאוד, תמיד יש עדיין, לפחות תיאורטית, כחול אשר על שפת הים סיבות, להשתאות ופליאה, שמחה ותודות.