כף זכות היא לא כף דבש

לדון מישהו לכף זכות, אין משמעותו, להחליט, שאדם שעשה משהו לא טוב, כאילו כן עשה טוב. לדון כל אדם לכף זכות לא אומר לראות בכל בני-האדם צדיקים, או לקבל את כל מעשיהם של כל בני-האדם כחיוביים או לגיטימיים. המשמעות של לדון לכף זכות, היא פשוט לבחור שלא לשאוף למצות את הדין עם האדם שעשה רע. כף הזכות היא הבחירה לנסות למצוא בתוך הנסיבות שבתוכן האדם עשה רע, את אותן נסיבות שיכולות להיחשב מקלות לגביו. לדון לכף זכות פירושו לנסות להבין את הגורמים והתנאים שבעטיים האדם הגיע לשגות ולעשות רע. לנסות לראות, לא את הפשע כדבר טוב או לגיטימי, אלא את הקושי והנסיבות שהביאו את האדם לידי ביצוע פשע, ואת האדם עצמו – כקודם להם וכטוב ביסודו, גם אם מוגבל או בור, וכזכאי לכן למידה של אמפטיה והבנה. כלומר הבחירה בכף זכות היא הבחירה לראות את הפושע כאדם, עוד לפני הפשע ובנפרד מן הפשע. וזאת בזמן שהפשע עצמו הוא עודנו פשע, ויכול להיות גם מאוד חמור ונקלה. ומהמקום הזה הרעיון הוא לא לעוות פסק דין כך שיכשיר את הפשע, וימתג חלילה דבר שלילי או אסור כדבר טוב, תוך התעלמות משלומם של הדורות הבאים, אלא, לאחר הינתן פסק הדין, שלא מטשטש כלום, וכן קובע את האשמה ואת חומרתה כפי שהן – לקבוע אז את גזר הדין, במידת ההבנה והאמפטיה והענווה והרחמים.