לא תצווה בשמו

דברים שצווינו עליהם מאת ה' מופיעים בתורה, ולמעשה רק בתורה. לאחר משה רבנו נביאים בנ"ך הביאו דרישות ונזיפות וציפיות מצד ה' כלפי העם, אבל ציוויים חד-משמעיים, מובהקים, שהסיווג של "ציווי אלוהי ישיר" חל לגביהם, נתנו ומצויים רק בתורת משה.

בתורה, ה' ציווה אותנו לשמור את השבת, אבל הוא לא ציווה אותנו להדליק נר של שבת. הדלקת נרות שבת הוא מנהג שהתווסף הרבה יותר מאוחר, מידי אנשים, חכמים, או פוסקים, בשר ודם. ואלה, חכמים ומכובדים וחשובים ככל שיהיו, בעיניי מציגים עזות מצח כאשר הם דורשים מאיתנו לברך על נוהג שהם הכניסו, "... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת".

לא ה' ציווה אותנו להדליק נר. ה' ציווה אותנו לא לשאת את שמו לשווא. ולהציג מנהג שהוא מעשה ידי אדם כציווי בשם ומטעם ה', זו בדיוק פעולה של נשיאת שמו לשווא. בחוצפה ובהטעיה.

התורה דורשת מאיתנו להקשיב לדברי חכמים ולנהוג לפי הנחיותיהם. אבל היא לא מתירה בכך לחכמים להציג את משנתם ואת הנחיותיהם, שהם הוגים ומוסרים לציבור מתוך עצמם, ככאלה שבאים מאת ה'. זה סילוף.

הדלקת נרות שבת היא מנהג יפה וחשוב בעיניי. וכדי שיחשב ככזה, אין צורך לשקר בנוגע למקור שלו, ולטעון שהוא מגיע מציווי אלוהי, כאשר האמת היא שמקורו אנושי לחלוטין. חז"ל היו גדולים וראויים, ואפשר לקיים מנהג או פסיקה שבאו לעולם על-ידם, גם מבלי להרגיש צורך להוסיף להנחיותיהם גיבוי של תוקף אלוהי מדומה.

כאשר שבת עומדת להיכנס, ונר של שבת מודלק בבייתי, הברכה שהגיתי כתחליף, שמרגישה לי יותר ישרה ובלתי מתיימרת, ויותר ממצה ומדויקת, ומשקפת את המעמד לתפיסתי, היא:

"ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, בורא בראשית, עושה טוב, ומביא שבת".

זוהי ברכה מנקודת המבט שלנו כאנשים, שלא לוקחת לעצמה לגיטימציה לדבר בשם ה', או להקנות לעצמה מעמד לכאורה מטעמו. המעמד שלה הוא מן הצד שלי, האנושי, מהבחירה ומההרגשה וההבנה שלי.

שבת עצמה צוותה בתורה, ואנו רואים שעם הברכה המקובלת בהדלקת הנרות שלה יש בעיה. אז מה נאמר על הברכה המקובלת בהדלקת נר של חנוכה, כאשר חג החנוכה כלל לא מופיע בתנ"ך?

חכמינו הגדירו שמברכים "... אלהינו מלך העולם, שקידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה".

אבל אלהינו לא אמר מילה על חנוכה. כל הנושא של חנוכה הוגדר על-ידי חכמים, לא רק שאחרי זמן התורה וציווייה, אלא אף אחרי עידן הנביאים והכתובים. אז מהיכן הטעות או החוצפה לטעון ש-ה' הוא שציווה אותנו, את המנהג שהכניסו חכמינו האנושיים, של הדלקת נרות חנוכה?

לכן, כמובן שגם על נרות חנוכה, אני מברך אחרת, ברכה משלי:

"ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, נותן גיבורים וחכמים, ועושה ניסים, בימים ההם ובזמן הזה".

נותן גיבורים – כפי שנתן לנו את המקבים ואנשיהם הלוחמים, ואת כל אלו שהקריבו ומקריבים מעצמם למען העם ותקומתו.

נותן חכמים – כפי שנתן לנו את חז"ל, שהגדירו בין היתר את חג החנוכה, ושאני מאוד מאוד מעריך אותם ואת פועלם, גם בלי שמוסיפים להנחיותיהם תוקף לא ישר ולא מתאים, ומיותר בעיניי, של ציווי כאילו אלוהי.