להוסיף טוב או להוסיף רע מתוך בחירה

מהי יצירתיות?

– כשאדם יוצק אל תוך המציאות החיצונית לו, הארצית, אל תוך המרחב האנושי חברתי ציבורי, דבר-מה שהוא הוגה או ממציא או שואב מתוך עצמו. מתוך עולמו הפנימי. מתוך אולי מקורות השראה פנימיים כלשהם, שעשויים להיות מעליו, או במקומות חבויים בתוכו, אבל בכל מקרה – מחוברים ונובעים בעצמי האישי והייחודי שלו, ומתוכו.

בכל אדם יש בתוכו חומרים ותדרים טובים יותר וטובים פחות. בכל אדם יש משקעים רגשיים כאלה ואחרים. תפיסות או דפוסים גם מוטים או משובשים כאלה ואחרים. חוויות שהותירו בו איכויות משופרות וכוחות נפש נוספים טובים, וגם כנראה צלקות ומקומות פנימיים כאובים, או אף מה שניתן לכנות "מתוסבכים".

כל אדם הוא תמהיל של פוטנציאלים חיוביים ושליליים, ומשימתו היא להעצים ולממש את הפוטנציאלים החיוביים, ולהתפתח ולרפא את המקומות והפוטנציאלים הבעייתיים והשליליים.

לכל אדם, בכל שלב, יש עוד מספיק עבודת התפתחות לעשות. מספיק עבודת ריפוי עצמי ושחרור מאחיזתם של חומרים אישיים ופנימיים פחות מוצלחים ואף כהים.

ובכל אדם יש גם חופש רצון ויכולת בחירה.

בכל רגע, בכל סיטואציה, כל אדם יכול לבחור כיצד להגיב, או מה לומר, או מה לעשות – האם ומה להביא מתוך עצמו אל תוך המציאות החיצונית והחברה האנושית הסובבת.

כשאדם בוחר ברגע מסוים, בסיטואציה מסוימת, לפלוט דרך פיו אל תוך המציאות החיצונית והציבורית, או אפילו מספיק אל תוך מרחב האוויר החיצוני, דיבור מלוכלך או קלוקל, או גס, או קללה, או השמצה, או רכילות עוקצת – הרי שהוא מוליד אל תוך העולם הפיזי, הארצי, הכללי, מתוך עולמו הפנימי, והחומרים האישיים שבו, תדרים ואנרגיה של שליליות ושל קושי, של כיעור, של חומריות מורידה, מזיקה, מפריעה, רעה – תדרים שנהיים נוכחים סביב כולנו.

באותו רגע שבו אדם משחרר אל תוך העולם דיבור שלילי שכזה, העולם של כולנו נהייה באותו רגע פתאום טיפה פחות חיובי ונעים ויפה. מי שנמצא לידו ושומע כמובן מפסיד משהו, אבל למעשה גם מי שנמצא בקצה הרחוק של העולם מפסיד טיפונת משהו. הרי המרחב של העולם הוא אותו מרחב. אנרגיה מסוימת, טובה יותר או טובה פחות שנמצאת כאן, משפיעה במידה מסוימת גם במרחק אלפי קילומטרים. פשע שמתרחש באפריקה, משפיע על האוויר שאופף בקרבתו, שמחובר עם האוויר שבקרבתנו. גם אם זו השפעה קטנטונת שולית וזניחה מבחינתנו, היא קיימת. וזה לשמחתנו נכון כמובן גם הפוך.

כשאדם משגר דרך פיו אל העולם מילים יפות, נעימות, מאירות, מרימות, כשאדם מדבר בשפה טובה ונקייה, הרי שהוא יוצק כמו יש מאין מתוכו אל תוך העולם של כולנו, אנרגיות טובות וחיוביות, שתעזורנה לדברים טובים לקרות. וגם לזה יש תהודה מסוימת מסביב לגלובוס, בשביל ולטובת כולם.

יש לנו, לכולנו, המון יכולת השפעה בעולם.

כל אחד יכול להוציא מתוך העולם האישי הפנימי והסגור שלו, אל תוך המרחב המשותף, חומרים ותדרים טובים ומקדמים ובונים, שמשרים טוב ומוסיפים טוב ומעלים שמחה, או חומרים ותדרים נמוכים, כהים, שליליים, מעכבים, פחות בריאים ומבריאים, שמורידים מן הטוב, ומן השמחה, ומפעילים על כולם לחץ בכיוון למטה.

דיבור הוא אמצעי אחד, מרכזי, שדרכו אנו מוסיפים טוב או מוסיפים רע לעולם ולעצמנו. אולם למעשה, כל פעילות יצירתית שאדם עושה, היא אמצעי שכזה.

סופר יכול לכתוב סיפור מרנין, מנעים, משמח, שפותח למחשבות מעניינות ומקדמות, שמלמד ומעביר דברים חיוביים, וגורם לתודעות של בני-אדם להפיק מעצמן תדרים גם כן יפים וחיוביים, שיתבטאו בכל מיני דברים טובים וחיוביים שהקוראים יעשו או יגידו, ובסופו של דבר, יתבטאו בהתווספות של טוב אל העולם.

סרט שמציג עלילה מוסרית ושמחה, התרחשויות חיוביות, ורגשות אנושיים חיוביים, יהדהד תדרים נעימים וטובים ואנרגיות חיוביות דרך תודעות הצופים, ויגדיל את הטוב בעולם.

אבל ספר או סרט אימה, או עלילות שמביאות אל הקוראים או הצופים התרחשויות של זוועות, של פשעים, של יחסים מקולקלים או מעוותים בין אנשים, של ציניות וחוסר אמת ושליליות בין אנשים – אלה יורידו את התודעות של הקוראים והצופים, ויהדהדו וישפיעו תוספת של רע אל תוך העולם והמרחב של כולנו.

יש ציורים שמשדרים אל תוך העולם יופי ואופטימיות, ויש ציורים שמשדרים אל תוך העולם עיוותים וקדרות.

האדם בוחר מה להביא מתוך עצמו אל המרחב של כולם, ובידו להעלות ולהיטיב או להרע ולהוריד.

יש מי שיגידו, שהיצירה של יצירות אמנות קשות, קודרות, מורכבות, לא נעימות, מהווה פורקן ושחרור עבור היוצר, וכך תורמת להתרפאות גם שלו, וגם של אנשים רבים נוספים שמוצאים הזדהות עם היוצר והיצירה, ונעזרים בה כדי לפרוק מעצמם מועקות, להרגיש לא לבד בכאבם ובצרותיהם, ולשאוב מכך עידוד וכוחות להתמודדויות בחיים.

אני חושב שזה נכון, אבל זה לא משתלם לנו. כי כשאנחנו מתוך המורכבויות והמועקות שלנו מבטאים ומגלמים אל תוך העולם יצירות והשפעות כהות ושליליות ומורידות, בסופו של דבר זה מביא למקרים נוספים של בעיות ורוע ושליליות בעולמנו.

יצירה אומנותית היא מתן נוכחות מוחשית, פועלת, משפיעה, בעולם הרחב, למשהו שקודם לכן היה רק בגדר פוטנציאל מופשט, רגשי, מחשבתי, אנרגטי, בלתי פיזי עדיין, רק בתוככי אדם מסוים.

לקחת מחשבות ותחושות רעות או כהות, ולתת להן גילום פיזי שמשפיע מהן רע לעולם, בצורה ועוצמה פיזית, בדמות ספר או סרט או ציור וכולי שמשדרים שליליות – זה כמו לברוא יש מאין נזק, מתוך מימד תיאורטי נפרד ומתוחם, של נפש של אדם יחיד מסוים, אל תוך המימד הארצי והמוחשי והפיזי, שאנו חיים בו כולנו כאנושות.

כשאדם מגלה בתוכו מורכבות, מציאות שבורה ואי הבנה, או מחשבות קשות או כהות, פחדים, יצרים אלימים, וכולי – וכבר אמרנו שבכל אדם יש תמיד תמהיל שכולל גם מקומות קשים ובעייתיים ונמוכים יותר – ברור שהאדם צריך לטפל בעצמו ולשאוף לפורקן ושחרור וריפוי. אלא שהדרך לעשות זאת, היא בתהליכים אישיים ופרטיים, שקטים, מתוחמים במרחב שלהם, בעזרת פסיכולוג, מטפל אישי כזה או אחר, מורה אישי כזה או אחר, בעבודה אישית פנימית ורוחנית, או אולי בשיחות פרטיות עם אדם מאוד קרוב, בעל קיבולת מתאימה.

לפרוק ולבטא את כל המורכבויות והכהויות והתעוקות האישיות, אל תוך המציאות האנושית חברתית רחבה, בעזרת יצירת גילומים פיזיים "אמנותיים" לאיכויות השליליות האלה, שישפיעו ויעבירו מן השליליות שלהן אל כל שאר בני-האדם שבסביבה, אולי גם הרחוקה – בבקשה לא.

בואו ננסה לגלם פיזית אל תוך המציאות הכללית שלנו רק דברים שיעלו בה את התדר ואת הטוב. רק דברים שבאים מתוך המקומות החיוביים והשמחים והמיטיבים שיש בנו.

כוח היצירתיות הוא למעשה כוח בריאה שנתון בידי האדם. בואו נשתמש בו בחכמה ובאחריות, כדי לברוא לנו עולם ומציאות יותר טובים, ופחות כאלה שפחות.