להשתחרר מן הכעס

התודעה שלנו היא כמו מיכל רחב בגודל מסוים, שבתוכו משייטים תדרי כוחות המחשבה שלנו, ושלתוכו מוזרקים כל הזמן על-ידי החושים שלנו, שכמו ממוקמים בדופן המיכל ומביטים החוצה, גרעיני קליטות תוכן גולמיים לעיבוד ולהתייחסות.

חוש הראייה או חוש השמיעה, נניח, מכניסים לתוך המיכל איזשהו אינפוט של מראה, או של דברים שנאמרו לנו או לידנו, ואז תדרי כוחות המחשבה שבתודעה עטים על גרעיני האינפוט הזה, כדי להפיק ממנו ידע וחוויה, ולגבש תגובה מתאימה.

כאשר כוחות המחשבה מתעסקים בתוך מרחבי התודעה עם גרעין אינפוט תוכני גולמי שכזה, קורה דבר מעניין: ככל שהם מתעסקים איתו יותר, ככה הוא גדל ומתעצם מבחינת החוויה והתחושות והנוכחות שהוא יוצר ומהדהד סביבו ומצידו בתוך מרחבי מיכל התודעה.

ההתרכזות במשהו, תמיד מנכיחה אותו יותר בתודעה שלנו. ובהרגשה שלנו.

ככל שאנו עושים יותר פוקוס על משהו, יותר מקדישים לו זמן ועוצמות של מחשבה, ויותר מנסים לעבד אותו ולפצח אותו, או לנצח אותו – ככה הוא מקבל מאיתנו יותר עוצמות, באופן שבו אנו חווים אותו, וככה האיכויות והמאפיינים שלו הופכים להיות יותר נוכחים ומשפיעים בתוך התודעה שלנו, ובתוך ההרגשה ומצב-הרוח שלנו.

אם אנחנו מקדישים זמן ופוקוס ותשומת לב לסרט מלא באלימות, אז האיכויות של אלימות שנכנסות ממנו אל תוך התודעה שלנו, זוכות שם להעצמה והנכחה, והופכות אותנו לאנשים שיש להם יותר אלימות בחוויית והוויית החיים.

אם אנחנו מקדישים הרבה זמן ופוקוס ותשומת לב לצריכת חדשות ושמועות ורכילות, באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, אזי במיוחד בשנים האחרונות שעוברות עלינו בארץ – ברור שנהפוך לאנשים שהאיכויות של ביקורתיות, עין צרה ושנאת אחים חינם, תהיינה יותר נוכחות ומעוצמות ומשפיעות בהם. וברור שנגיע מזה למקומות פחות שמחים, ופחות קלים, אישיים ולאומיים.

אם אנחנו מקדישים פוקוס יותר ממושך למשהו שמעצבן אותנו, אז מה שבדרך-כלל קורה, זה שהוא מעצבן אותנו יותר.

ואם אנחנו מקדישים יותר פוקוס וכוחות חשיבה והתמקדות כלפי פרחים נפלאים שתופסים את עיננו בטבע, או כלפי מוזיקה נהדת, או כלפי איזושהי יצירה אמנותית חיובית ואופטימית, או כלפי איזהשהו מחווה או רגש אנושי יפה שפגשנו – אז אלה האיכויות שתקבלנה בתודעה שלנו יותר נוכחות ומקום והשפעה, והן אלה שתעצבנה יותר את ההרגשה ומצב-הרוח שלנו, מן הסתם הרבה יותר לחיוב, להתפתחות ולהנאה.

רוצים להיות אנשים יותר מאושרים?

הפעילו "בקרת הורים" גם על הטלוויזיה והאינטרנט של עצמכם.

וכשמשהו מכעיס אתכם, כן הקדישו לו מעט תשומת לב כדי לראות מה יש לכם ללמוד ממנו, וכן נסו גם קצת להביט עליו כמו יותר מלמעלה, ובאופן פחות מעורב, ויותר מכיל, כי זה עשוי לשחרר הרבה מהקושי, אבל הכי חשוב – אל תתנו לעצמכם לשקוע לתוך התמקדות ממושכת ושואבת כלפי המשהו המכעיס הזה. אל תנכיחו אותו ואל תעצימו אותו, ואת האיכויות וההשפעות שלו ושנלוות לו, בתוך התודעה וההרגשה שלכם, על-ידי יתר התעסקות והתבוננות בו.

העצבים והכעס ותחושת העוול גורמים לכם לחשוב על העניין המציק או השלילי עוד ועוד?

אז פשוט קחו את עצמכם אפילו באופן קצת מלאכותי להתעסקות במשהו אחר, יותר פשוט ונעים. שימו מוזיקה שתעזור לכם לשנות מצב-רוח. לכו לעשות ספורט. צאו לטיול קטן. התקשרו לחבר – אבל כדי לדבר איתו על דברים אחרים, כמובן. בשלו משהו נחמד לאכול. התיישבו אפילו בכוח לאיזו מטלת עבודה שמחכה לכם, והיא כבר תיקח את הפוקוס שלכם ותכוון אותו למקום אחר.

עיקרון מרכזי בדרך אל הרוגע והאושר, לדעתי: כשצריך, אז לדעת ולבחור להרפות, ולזוז הלאה.