להתאים לאחרית הימים

בתפילת העמידה שבסידור אנו מבקשים מ-ה', בין היתר, את הדבר הבא:

" תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ, וְשא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּותֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּו יִשרָאֵל. ”

ואני שואל, האם זו לא חוצפה?

האם ה' לא עשה כבר מעל ומעבר כדי לקבץ את גלויותינו, ולהעניק לנו נס של חירות בארצנו?

מדינת ישראל כבר פה. כל מקום בעולם שיהודים חיו בו והיו מנועים מלעוזבו ולעלות ממנו ארצה למדינתם בארץ-ישראל, שעריו כבר נפתחו. ומיליוני יהודים אכן התכנסו ובאו מן הגלויות השונות לחיי תקומה במולדתם ההיסטורית.

ה' כבר עשה ועזר את שהבטיח. מיליוני יהודים שחיים כיום בתפוצות, עושים זאת מרצונם, וכי כך נוח להם. האחריות על כך מונחת עלינו ועליהם. מדוע אנחנו עדיין מבקשים מ-ה' שיקבצנו? מה חסר לנו או לא זמין לנו, כדי שקיבוץ הגלויות יהיה שלם? אך ורק רצון ומחויבות מצידנו, ולא שום דבר מצד ה'.

המצב האוטופי של אחרית הימים, הוא לא דבר שלגיטימי שאנחנו פשוט נשב פאסיביים ורק נחכה ונבקש מ-ה', ונתפלל אליו, שיביא לנו אותו על מגש של כסף בצורה מוכנה, מוגמרת ומושלמת.

יש הרבה מאוד שאנחנו יכולים כן לעשות ולבחור להיות, באופן יוזם ואקטיבי, כאן ועכשיו, כדי שהמציאות של אחרית הימים תתחיל להיות זו שכבר הווה וקיימת.

נבואות ישעיהו לאחרית הימים כוללת את הקטע הידוע הבא, בספרו בפרק י"א, פסוקים ו'-ז':

" וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. "

אנחנו חולמים על מצב אוטופי שבו חיות הטרף ניזונות מעשב, וכל בעלי-החיים מתקיימים ברוגע ובנעימים, כששלום ואחווה שוררים סביבם וביניהם.

האם כל מה שאנו יכולים לעשות כיום, זה רק לייחל ולהתפלל להתגשמות החזון האוטופי והנפלא הזה? או אולי יש באפשרותנו, ואולי זו גם מחובתנו, במקום רק לבקש ולהיאנח על מה שעדיין לא הוגש לנו כמושלם, להיות בוחרים ויוזמים ואקטיביים, ולייצר את החלק שלנו במציאות האוטופית המיוחלת, ככל שהיא תלויה בנו, בעצמנו, כבר כאן ומעכשיו?

האם הגיוני שהאריה יאכל תבן, הנמר ירבוץ בנחת עם הגדי, והדוב יצא ללחך עשב באחו ביחד עם הפרה, בעוד אנחנו שוחטים ואוכלים פרות, גדיים ועגלים?

במקום לפנטז על עולם אוכל עשב, ולייחל ולהתפלל על הגיעו והתקיימותו באחרית הימים, מדוע לא נתחיל אנחנו להיות צמחונים כבר היום?

יש מרכיבים של גאולת אחרית הימים, שאנו עוד צריכים את עזרת הקב"ה כדי שיגיעו בע"ה. קשה לנו לבד להגיע למצב של שלום ואחווה מתוך בריאות וניצחון, בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין העמים שסביבנו. אבל אנחנו יכולים כן להתחיל לייצר את השלום העולמי בחלקת אלהים הקטנה שלנו, ובמקרה זה – במטבח שלנו.

כשמספיק הרבה בני-האדם לא יהרגו בעלי-חיים שלא לצורך, יהיה הרבה יותר קשה ומוזר ונדיר בשביל בני-אדם, להמשיך לנסות להרוג כל הזמן אחד את השני.

קדושת החיים, היא קדושת החיים, באשר הם.

לא תמיד ולא כל אחד יכול לוותר על מרכיב של בשר בתפריט שלו, ולו מנימוקים בריאותיים. מי שמרגיש שהוא חייב גם בשר, הייתי מציע לו לוותר על בשר בקר ולהסתפק בבשר עוף / הודו.

בני בקר הם יונקים, וזוהי מערכת של חיים שגם אנו חלק ממנה, ויש לכן דמיון מסוים או קרבה מסוימת, ביננו ובין בני הבקר, באחוזים מסוימים, חלקיים, ממי או מה שאנחנו. לשחוט ולאכול יונקים אחרים, בעיניי זה קצת כמו להרוג רחוקי משפחה. ולכן מזה כדאי מאוד להימנע.

עופות הם מערכת ביולוגית שונה ואחרת, הרבה הרבה יותר מרוחקת, ואפשר לראות אותם כחיצוניים לכל הקשר משפחתי, יחסית לנו. לכן אם חייבים, אז להרוג ולאכול מהם זה יותר סביר.

כצמחוני אני מאלה שכן אוכלים גם דגים, כמובן רק כשרים. הדגים הם מערכת ביולוגית עוד יותר מרוחקת ושונה ונבדלת, עוד הרבה יותר מן העופות. העובדה שהם חיים בתוך מים, ונושמים דרך המים, עושה אותם יותר נקיים ועדינים באופן כללי, כך שבאכילה שלהם, התדרים והאיכויות שהאדם שואף לקרבו, הרבה פחות גסים וקשים ונמוכים, מאשר התדרים והאיכויות שאדם האוכל בשר בקר או עוף, מכניס ומטמיע לתוכו.

לקיבה ולמערכת העיקול שלנו, ההתמודדות עם בשר היא קשה, ודורשת חומרים יותר חריפים, יותר חיידקים מסוגים מיוחדים, ויותר אנרגיה ומאמצים. עצם פעולת העיקול של בשר כרוכה בתדרים יותר נוקשים, והיא מהדהדת תדרים ואווירה שכאלה, בתוך וכלפי האדם האוכל עצמו, ושאר מערכותיו, וכלפי הסביבה שלו וכל מה שמצוי לו בחייו.

אכילה צמחונית היא רכה יותר, ויש איתה אנרגיות עדינות וחיוביות ומקבלות יותר. היא עוזרת לכן לרוגע ונעימות בחיים, ומרככת את תחושת ההתמודדות השוטפת, שתמיד קצת מלווה אותנו בחיים.

בייצים וחלב וגבינות – אני בעד. צמחונות זה דבר נכון וחשוב בעיניי, וטבעונות היא לדעתי טעות.

כיונקים זה אבסורד שגוי ושלילי בעייני, להתכחש לחלב. הגוף שלנו זקוק לסידן ולחומרים נוספים שמצויים בחלב, ולהשתמש בפרה כדי להנות מחלב, כלל לא מתקרב או דומה להרג שלה לטובת שימוש בבשר שלה. גם אם חיי הפרה ברפת הם לא מושלמים. כנ"ל תרנגולות ובייצים.

עדיף בייצי חופש אורגניות מתרנגולות שחיות חיים טובים, ועדיף חלב מפרות חופשיות ושמחות. גם כי טוב וראוי לאפשר לתרנגולות ולפרות חיים טובים, וגם כי האנרגיות של בייצים וחלב שמופקים מן החיות בטוב ובשמחה מבחינתן, טובות יותר מאשר בהפקה אחרת. וחשוב מאוד אילו אנרגיות אנו מכניסים לקרבנו באכילה ושתיה. אבל גם חלב ובייצים מפרות ותרנגולות רגילות של לול ורפת הם עדיין בריאים ובסדר גמור, ונחוצים, במיוחד בשביל אנשים צמחונים.

בבראשית א' פסוק כ"ח נאמר:

" וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. "

לדעתי הפועל לרדות שבפסוק, כן יכול להתפרש כאישור לגדל פרות ותרנגולות כדי לנצל את תפוקתן, כולל לגדלן גם בלול וברפת, בצורה גם תעשייתית ואפילו גם לא נעימה. אבל פחות נכון לפרש את הפועל הזה כאישור להרוג בעלי-חיים במסגרת שיעבודם וניצולם.

במקומות אחרים בהמשך, התורה כן מתירה לאכול בשר בעלי-חיים מסוימים, כשרים, ואף כוללת אכילה שכזו בעבודת השם שדרך עבודת הקרבנות. אולם לדעתי כפי שהנושא של פולחן קרבנות שייך לימים קדומים ולא מתאים או רלוונטי לזמננו, כך גם הנושא של אישור אכילת בשר בעלי-חיים שייך ומתאים לאנשים וצרכים ומצבים של זמנים עברו, ולא מתאים למצב האחר והטוב יותר שאנו שואפים אליו, ולאחרית הימים.

בואו נוותר על נימוקים והרגלים של אחורה, נהייה אקטיביים בשאיפתנו אל האוטופיה, ונבחר בעקרונות ומנהגים שמתאימים יותר לקראתה קדימה.