לילה בחוף לא מאכזב

כאשר מדברים על האפיונים, ההבדלים והיחסים – הקיימים והאפשריים – בין ידע מדעי אקדמי, ובין ידע שעשוי להתחוור בעבודה פנימית ומדיטציה, או כאשר מדברים על תהליך הלמידה והחקירה המדעי-אקדמי, לעומת תהליכי למידה וחקירה פנימיים ומדיטטיביים, עולה לרוב המתח,

שבין –

ידע שהוא נחלת הכלל, שמתפתח דרך הסתכלות, בחינה ודיון במרחב הציבורי, ועל-ידי אנשים רבים, שיכולים לתקשר סביבו ולחלוק ביניהם השערות ותובנות, והסכמות,

ובין –

ידע שאדם חווה או מתהווה אצלו ב-ד' אמותיו, ביינו ובין עצמו. (לו רק יכולנו שזה כבר יהיה ב-ה' אמותיו...).

לעתים קרובות התהייה בסוגיה הזו נוגעת במשמעותו ובמידת הרלוונטיות של ידע מן הסוג השני, שאולי אין דרך מוכרת או מוסכמת לרתום אותו באופן לגמרי בטוח לתועלת הכלל. שאולי אדם לא יכול לחלוק או לאושש אותו עם חבריו. שאולי אצל כל אדם הוא בגדר ובמעמד של "אמת סובייקטיבית" בלבד, או של אמת מקומית פרסונלית בלבד, השונה אולי במעמדה מאמת ציבורית, או "אמת אובייקטיבית" יותר, וכולי.

על הרקע הזה חוזרת על עצמה בפורומים שונים התהייה באשר למשמעות, לתרומה ולרלוונטיות, של פעולת שיתוף בחוויות מתוך העבודה הפנימית והמדיטציה, מצד אדם שמתרגל, כלפיי עמיתים לתרגול, ואולי בכלל.

לעניין הזה אפשר להביט אל המטפורה הבאה:

נניח שמדריך כלשהו מזמין אותנו, ואנחנו בעקבות ההנחיה שלו, צועדים בטיול לילי בחוף הים. כבשירה היפה של נעמי שמר "לילה בחוף אכזיב". מציאות החוף, הלילה, הים, וכל מה שיש שם, ומציאות הימצאותנו שם, היא מציאות אחת אובייקטיבית. בתום הטיול, החברה' יושבים ומספרים חוויות, וזה נשמע בערך כך: אדם א': "חוויתי קרירות לחה נעימה של החול שדרכתי בו". אדם ב': "חוויתי קולות שחפים". אדם ג': "חוויתי המיה מעניינת מרנינה של רוח ושל גלים". אדם ד': "חוויתי את המלח באוויר".

על אף שכל הקבוצה צעדה לפי ההנחיה הזהה באותה מציאות, ובאותו מסלול, ועל אף שכל מרכיבי המציאות האחת והאובייקטיבית הזו כנראה היו שם כשלעצמם, וכשלעצמם היו זמינים כלפי כל חברי הקבוצה בצורה זהה – עדיין, כל אחד מן האנשים חווה באופן מודגש יותר, או קודם יותר, מרכיב או מרכיבים ספציפיים, שמקנים לחוויה שלו גם קווים ונימים של ייחודיות אישית סובייקטיבית. החוויה האישית הזו, והידע שיש בה, הם פשוט כמו פיסה או היבט מסוימים מתוך מכלול המציאות האחת הגדולה והאובייקטיבית שהייתה שם. בתור שכאלה הם גם אישיים וסובייקטיביים, וגם נהנים מהאותנטיות של המציאות האחת הגדולה והאובייקטיבית, בעת ובעונה אחת.

כל אדם חווה בזמן התרגול של העבודה הפנימית מרכיבים מסוימים מתוך המציאות הגדולה והמוחלטת. כאשר המתרגלים משתפים לאחר התרגול, בקבוצה, כולם שומעים על מרכיבים נוספים שהיו שם לצד אלה שהם חוו, ובתוך כך יכולים להרחיב לעצמם את התמונה שיש להם מתוך המציאות הגדולה.