מימוש עצמי לרב-גוניות מאירה לעומת ממאירה

בכל אדם יש יסוד או קו גבוה ואלוהי שעובר בו ופועם בו. כשההודים פוגשים ומברכים איש את רעהו, הם אומרים את הברכה "נמסטה", שפירושה בערך "אני קד בענווה אל מול האלוהי שבך".

כולנו שונים זה מזה, בכולנו עוברים קווים וגוונים אלוהיים שונים, שכולם כנראה צריכים להתבטא דרכנו כאן על-פני האדמה, זה לצד ואל מול זה, כדי ליצור ולהשרות במרחב שכאן את העושר והספקטרום האלוהי הנרחב והטוב שוודאי צריך להיות נוכח ושורה בנו, בינינו וסביבנו.

היסוד או הקו הייחודי אלוהי שבאדם יכול להיות יותר מבוסס ומפותח בו, או יותר דק וחבוי מבחינתו. האדם יכול לחוות אותו באופן יותר או פחות קרוב או ישיר או נקי, או רק מבעד ליותר או פחות שכבות ומשקעים רגשיים וקארמות והתניות ודפוסים, ורעשים וקולות חזקים יותר או פחות, פנימיים וחיצוניים.

על-כן חשוב שכל אדם יעשה כמיטב יכולתו למצוא ולהגיע בתוכו אל הקו והיסוד הגבוה ביותר הזמין לו מתוכו. חשוב שיצליח ככל שעולה בידו לשמוע בצורה נקייה ובלתי מוטית או מותנית את המקום הפנימי הגבוה והאלוהי הזה, ובתוך כך שיצליח ככל שניתן לו, להביא לידי ביטוי מן המקום הפנימי הזה, דרכו ודרך הנוכחות והעשייה שלו עצמו בעולם, מעצמו אל המרחב החיצוני והארצי, המוחשי והמשותף עם אחרים סביבו.

הכיוון הנכון והטוב יותר, או הכיוון שאמור להיות המרכזי והעיקרי שלנו, הוא לכן הכיוון של מתוך הפנים החוצה. הרבה יותר מאשר הכיוון שגם כן חשוב, אבל פחות, של מן החוץ ומן החברה והקונבנציות החברתיות סביבתיות שבחוץ, לכיוון פנימה. האינדיבידואליות חשובה יותר ותורמת יותר מן הקונפורמיות, ומן ההליכה בתוך ולפי העדר. גם כי זה פשוט יותר מעניין ומהנה ומלהיב, וגם כיוון שהגוונים הגבוהים השונים והייחודיים שטמונים בתוך כל אחד מאיתנו – צריכים וודאי להתבטא מאיתנו, מתוכנו, וליטול חלק בספקטרום הנימים והגוונים הנרחב של ההוויה העשירה, הגבוהה והמדויקת יותר שכדאי שתהייה נוכחת כאן עמנו וגם עבורנו במרחב הארצי כללי וסביבתי שלנו.

הקונפורמיות החברתית חשובה במידה שהיא דואגת לאיזון וליחסים חיוביים ומקדמים בין בני-אדם שונים, ובמידה שהיא מבטיחה ומקדמת שיתוף פעולה ותיאום חיובי ותורם בין בני-אדם. אבל הבסיסים החשובים עוד יותר שבינם ושסביבם הקונפורמיות וההזדהות החברתית צריכות לשחק ולעזור ולאזן, הם הקווים הפנימיים, האינדיבידואליים והייחודיים שיש באנשים השונים, שאמורים להתבטא ולתרום ולהשתלב במרחב הכללי, מתוך האנשים השונים והמיוחדים, ודרכם ובאמצעותם החוצה לעולם של כולם.

חשוב כאמור שכל אדם יצליח כמיטב יכולתו להיות מחובר בצורה ישרה ונקייה עם היסוד או הקו האלוהי שבתוכו, ויצליח לבטא בעולם בדיוק רב ככל האפשר את הגבוה והנקי הזה שמצוי בו. אולם במצב הקיים, בדרך-כלל, יש אצל מרבית האנשים בתווך שבינם לבין המקום הפנימי הגבוה, הטוב והמדויק, הרבה משקעים ודפוסים והרבה רעשים ולחצים שמסתירים ומשבשים. וכל עוד האדם אינו יכול לשמוע ולבטא בצורה מספיק נקייה ומדויקת רק את הגבוה האותנטי והטוב והראוי שעובר בו, הרי שבעטיים של המשקעים והרעשים וההתניות והלחצים והדפוסים השונים, שפועלים על האדם מבפנים ומבחוץ, האדם נוטה לעתים קרובות לשמוע ולמצוא בתוכו, ולבטא מתוך עצמו החוצה, גם הרבה דברים פחות נקיים ומדויקים ופחות אלוהיים, כולל דברים שהם לא בהכרח טובים, ולעתים נמוכים, ואף מנמיכים בשביל אחרים.

במצב הקיים, הרבה בני-האדם, יותר משהם שומעים בצורה טובה, ישרה ונקייה את היסוד הגבוה הצרוף וטוב שבהם, מחוברים ויונקים גם ממקורות אחרים, שיותר קשורים בכל השכבות והמשקעים הרגשיים והדפוסים המותנים והקארמות שמצויים בהם ובסביבתם. ובתוך כך הם מביאים אל העולם גם רעיונות וחומרים וגישות והתנהגויות שעלולים להיות כהים ומעכבים, וכאלה שלוקחים אותם ואחרים לאחור או למטה – לרוב מבלי להיות ערים לכך שזה מה שהם עושים, כיוון שמבחינתם מדובר הרי הקולות הפנימיים האותנטיים שהם קולטים וחווים... לרוב, לבני-אדם קשה לאמוד עד כמה קול או צורך או רצון שהם מבחינתם שומעים או חווים כמגיע ממרכז יישותם, או מן המקום הכי מהותי וכמוס ואותנטי שבהם, הוא באמת ובתמים אכן כזה. כשמקשיבים לאיזשהו קול פנימי, או לאיזושהי השראה או דעה שעולה מבפנים, וההקשבה הזו למעשה מתרחשת דרך מסננת תודעתית שמטה ומשבשת ו"מלכלכת" או לכל הפחות "צובעת" את מה שעובר ונשמע דרכה – ברוב המקרים קשה או אף בלתי אפשרי לאדם הממוצע לראות בו-זמנית גם את המסננת הזו עצמה, ואת האופן שבו היא מתנה את מה שעובר דרכה, פועלת עליו, וצובעת אותו.

לפיכך, לא כל רוחניות היא טובה וראויה, ולא כל השראה שבני-אדם חווים ומביאים ממנה, היא טובה ומקדמת וראויה – גם אם מבחינת מי שחווה אותה, היא נתפסת ומרגישה כאותנטית, גבוהה, פנימית ומיטיבה.

לא כל דעה או תפיסה או אמונה, ולא כל גישה מעשית או התנהגות שבני-אדם מביאים או ממשים, מתוך התפיסות והרעיונות שלהם, הן באמת מדויקות ואכן נובעות באופן נקי מן המקום הבאמת גבוה ואלוהי ואותנטי ייחודי שיש בהם. גם כאשר לדידם ההרגשה היא שהן לחלוטין כן הקול הייחודי אותנטי משמעותי שבהם, שצריך לצאת החוצה ולהתבטא במרחב הכללי.

ולכן, הגישות החברתיות והחינוכיות הרווחות כיום, שלפיהן לכל תפיסה וגישה ודעה ואמונה ודרך חיים שמופיעה על המפה יש אותנטיות שווה, והיא צריכה ליהנות לכן ממעמד שווה ולגיטימיות שווה – אינן מתכתבות עם המציאות הפיזיקלית, ועושות לעתים הרבה נזק.

גם אם לא יודעים איך לקבוע מהי תפיסה או גישה יותר או פחות אותנטית וגבוהה וטובה – שזו באמת שאלה חשובה, קשה ומאתגרת, אך אפשרית – וגם אם בתקופות היסטוריות שונות התפיסות והגישות שמשלו באופן היררכי בכיפה היו בעייתיות או שגויות וחוללו אסונות – עדיין עצם המבנה של עולם, שבהיותו לא מושלם, מקנה לתפיסות וגישות מסוימות יותר מקום ולגיטימיות, ולתפיסות וגישות אחרות פחות מקום ולגיטימיות, ולא מניח את כל התפיסות והגישות על אותו מישור שטוח ומקביל, באופן שהוא למעשה חסר שיפוטיות או ערכיות, ומנוון כל שוני ומשמעות, או כל אבחנה בין טוב ורע – המבנה הסלקטיבי הזה הוא מבנה שעקרונית נכון יותר.

השמרנות הזהירה, כשהיא מספיק ענווה ועדינה, ויודעת מספיק טוב לקחת גם את התפיסות של עצמה במתינות ובזהירות ועם סימני שאלה – עדיפה ויותר טובה ובריאה ומקדמת לחברה, מאשרת ליברליות חסרת כל שיפוט ואבחנה, שמקדשת אחרי כל גשם כל צמח שפוצח תחת כל עץ רענן, וכל פטריה, בין שהיא טובה למאכל, ובין שהיא רעילה.