מצב-רוחנו במידה רבה באחריותנו ונתון לבחירתנו

התודעה שלנו מהדהדת פנימה לתוכנו, לתוך מחשבותינו, לתוך הווייתנו ולתוך הרגשותינו, את הדברים שאנו בוחרים למקד אותה אליהם.

כאשר אנו נמצאים במצב-רוח מסוים, הנטייה הטבעית שלנו היא להתמקד בדברים שהאופי והתדר והאווירה שלהם, וגם ההשפעה שלהם עלינו, דומים למה שאנו כבר מרגישים ומתעסקים בו, במסגרת מצב-הרוח המסוים והקיים הזה.

כשאנחנו עצובים או מדוכאים או מפוחדים, הנטייה וההרגל והאווירה של הרגע, לרוב מושכים אותנו להביא אל מול עינינו ואזנינו, ויותר להנכיח בתוכנו ובהרגשתנו, עוד ועוד מן החומרים והגירויים שהאיכויות שלהם הן של עצב, דיכאון, אימה וכולי.

וגם להיפך, כשאנחנו במצב-רוח מרומם, המומנטום הטבעי שלנו הוא להמשיך את החוויה הזו, ולהמשיך להזין אותה בעוד ועוד חומרים וגירויים מעוררי עליצות וקלילות.

אבל אם נדע ונבחר, בנקודת זמן נתונה ובמצב-הרוח הנתון שבה, לשנות ולהתאים את החומרים והגירויים שאנו מזינים בהם את תודעתנו, באופן יזום ועצמאי וחופשי – באופן שכמו מתערב מן החוץ ברצף המונוטוני שנוטה לשמר ולהנציח את עצמו של מצב-הרוח העכשווי – נוכל להשיג בכך מידה רבה של שליטה, על מצב-הרוח וההרגשות והמחשבות שיבואו ויהיו לנו לאחר-מכן.

כשאנחנו במצב-רוח פאסיבי וישנוני, אז לרוב די קשה ומוזר וכמו לא שייך, פתאום להקים את עצמנו ולצאת לג'וגינג. אבל אם אנחנו בכל זאת מקימים את עצמנו באופן יזום וקצת מלאכותי שכזה, ובכל זאת מביאים את עצמנו לצאת לריצה – למעשה בכך אנחנו מזמינים לעצמנו את השינוי בהרגשה ובמצב-הרוח שהריצה תביא לנו איתה. כשנחזור ממנה נהייה באווירה אחרת, כנראה לא פאסיבית ולא ישנונית – כלומר ייצא שהוצאנו את עצמנו ממצב-רוח אחד והעברנו את עצמנו באופן יזום למצב-רוח אחר, תוך התגברות על הנטייה הטבעית להישאר במצב הראשון.

באופן דומה, כשאנחנו במצב-רוח עצוב ונוגה, נניח אולי עם אכזבה או כאב רגשי כלשהו, הנטייה הרגילה והטבעית של מצב-הרוח שלנו, שהיא להמשיך לקיים את עצמו כפי שהוא, צפויה לגרום לנו להתמסר למשל לשמיעת שירים מלנכוליים ונוגים, שיקל עלינו במצב הנתון לחוש איתם הזדהות והדהוד חוזר והמשכי. אבל אם נתפוס את עצמנו, ודווקא ברגע הנתון הזה נבחר להשמיע לעצמנו מוזיקה של קצב ואווירה שמחים ולבביים – עשוי להיות שתוך זמן הרבה יותר קצר מכפי שצפינו, נמצא את עצמו ברגשות ואווירה ומצב-רוח אחרים בתכלית, הרבה יותר טובים ונעימים. ומשם ההרגשה ומצב-הרוח הקודמים והנמוכים, פתאום כבר ייראו לנו כנראה רחוקים ותלושים.

בין עלילות הברון מינכהאוזן (בספר מאת אריך רספה), מופיע סיפור על אדם (הברון) שמשך את עצמו בשערות ראשו מתוך ביצה טובענית. ובכן פוטנציאלית לכולנו יש מהיכולת המוזרה והמופלאה הזו, אם רק נבחר להשתמש בה.

כשהחדשות הן קשות ומורידות, מצב-הרוח שמתהווה אצלנו בעטיין עשוי בטבעיותו להוביל אותנו לנסות כל הזמן להזין את התודעה שלנו רק בעוד ועוד מן החדשות בעלות האופי וההשפעה האלה. והשפע של מקורות מדיה ומבזקים וסרטונים ושמועות שנגיש סביבנו במציאות הטכנולוגית של זמננו, הוא עצום וכל-כך מציף אם נותנים לו – ובקלות הופך לסוג של ביצה טובענית.

בואו נשמור על עצמנו מעודכנים במינונים ובאופנים קצת יותר דלילים ומתונים. זה לא אומר לשכוח או להתייחס בביטול או לטמון את הראש בחול, אלא פשוט לא להציף את הראש בחומרים קשים או מדאיגים, יותר מכפי שהכרחי, וכן לבחור לספק לו גם הזנה וגירויים נוספים ואחרים חיוביים ומרימים ואופטימיים, גם כשזה אולי מרגיש מלאכותי או קצת כאילו לא שייך. עצבות בעורף לא בהכרח תקדם את ההצלחה בחזית, בזמן שמורל חיובי ובטוח אולי דווקא כן.