סובייקטיביות ואמת מוחלטת

האם יש אמת מוחלטת?

או האם אפשריות רק אמיתות סובייקטיביות, שכל אחת מהן שונה ואינדיבידואלית, ומתקבלת מתוך מאפייניו הספציפיים, יכולותיו ומגבלותיו, של האדם המסוים, שהיא מהווה את נקודת המבט ותפיסת העולם האישית והנפרדת והמסוימת ושונה שלו?

בהגות המערבית החדשה, מקובלת מאוד קביעה שלפיה יש לכאורה הרבה אמיתות שונות, ואין אמת אחת מוחלטת, שנכונה יותר מאמיתות אחרות. שלכל אדם יכולה להיות האמת שלו, ולכל האמיתות יש לכן את אותו מעמד ותוקף. שהכול יחסי והכל סובייקטיבי. שהכול הוא תלוי עייני הצופה, וספציפי וייחודי לו. שכל אמת קיימת ורלוונטית רק כלפי מי שמחזיק בה, ומבחינתו. שכל אדם תופס את המציאות אחרת, ולכן האמת לדידו של אדם היא רק מה שהאדם המסוים הזה תופס, בדרכו, ובאופן שמשמש אותו כאמת מבחינתו.

העניין הוא, שאם הקביעה הזו נכונה, אזי צריכים לשאול את השאלה: במציאות הסובייקטיבית של מי היא נכונה? כי הרי אם כל האמיתות הן סובייקטיביות, אז גם הקביעה הזו לא יכולה להיות יותר מאשר אמירה או דרך התבוננות סובייקטיבית – שאולי נכונה ומתאימה מנקודת מבטו ולדידו של אדם אחד, ושגויה ובלתי רלוונטית מנקודת מבטו ולדידו של אדם אחר.

קביעה בסגנון של "הכול סובייקטיבי", למעשה מנסה לשוות לעצמה מעמד של אמת גבוהה יותר ויציבה יותר, שמקיפה את כל המקרים של כל האמיתות הסובייקטיביות, וכמו משקיפה עליהן ויודעת להגיד מעליהן משהו מוחלט ואוניברסאלי. זו קביעה שלמעשה חותרת תחת עצמה, כיוון שהיא מנסה להעמיד איזושהי תובנה או עובדה או אמת אוניברסאלית, שלכאורה נכונה תמיד, ולכן למעשה מוחלטת, ולא סובייקטיבית או יחסית.

אם יתכן מעמד של אמת גורפת או מוחלטת לקביעה שלפיה "כל האמיתות הן סובייקטיביות", יוצא שהמשפט הזה עצמו חייב להיות שגוי. הוא פשוט סותר את עצמו. אם הוא נכון, אז לא יכול להיות משהו כמוהו שהוא נכון. ולכן הוא לא נכון. וכן, יש בהחלט אמת מוחלטת ואובייקטיבית.

אולם ידוע שמבחינת כל אדם האמת היא אכן שונה ואחרת. לכל אדם יש תפיסת מציאות ותפיסת עולם משלו. כל אחד מאמין בדברים אחרים, רוצה דברים אחרים, מעריך אחרת לחיוב או לשלילה את אותם דברים, וכוליי. כיצד העובדה הברורה מאליה הזו, מתיישבת עם ההכרזה שכן קיימת אמת מוחלטת?

התשובה היא, שאמנם יש אמת אחת מוחלטת, אולם כל אדם מגיע לראות ולקלוט ולשרטט לעצמו, רק מקטעים מסוימים ואחרים מתוכה. רק רבדים מסוימים ושונים מתוכה. רק סגמנטים מסוימים שלה. האמת היא אחת, מוחלטת, עצומה ורבת רמות ועומקים וממדים ואלמנטים וגוונים. אבל לאדם יש תודעה מוגבלת וקטנה מאוד יחסית אליה. ואצל כל אדם בתוך התודעה המצומצמת מראש, יש גם הרבה עכבות ומשקעים ודפוסים והתניות, בתמהיל ובמבנה ייחודיים משלו, ויש יכולות ומגבלות קוגניטיביות במבנה ובמפרט ייחודיים משלו, וכל אלה יוצרים ומעמידים מולו מפה ייחודית ואישית משלו, של אזורים אטומים יותר או פחות, או פתוחים יותר או פחות, שרק דרכם הוא יכול להביט אל המציאות והעולם, לראות את מה שיש, ולפענח ולפרש את מה שהוא רואה.

בשל מאפייניו האישיים, כל אדם מצליח לראות מתוך המציאות המוחלטת האחת, ומתוך האמת המוחלטת האחת, רק דברים מסוימים, ודברים אחרים מתוך האמת והמציאות המוחלטות, נשארים נסתרים לגביו.

אצל כל אדם מפת ההסתרות היא שונה, ולכן אצל כל אדם עוברת את מסך הקליטה של התודעה תמונת מציאות חלקית אחרת, מתוך כלל המציאות האחת המוחלטת הגדולה שישנה באמת. התוצאה היא תמונת מציאות מסוימת, אחרת, ייחודית, אצל כל אדם ואדם, שמתקיימת רק אצלו בצורתה זו, על גבי המציאות המוחלטת האחת והאובייקטיבית. במילים אחרות: התוצאה היא אמת סובייקטיבית שהיא פרי מאפייני תפיסתו של האדם המסוים, ושהיא תמיד חלקית ונגזרת ומעוצבת על-ידו ולשימושו, מתוך המציאות הגדולה והאמת המוחלטת האחת, שמראש בלתי-משגת לו במלואה.

כלומר המציאויות והאמיתות שקיימות מנקודת מבטם ולדידם של בני-האדם, הן אכן סובייקטיביות ושונות. אבל הן כולן מתקיימות על-גבי מציאות של אמת אחת מוחלטת ואובייקטיבית, שבהחלט כן קיימת, ופשוט רחבה ועצומה ועשירה ועוצמתית הרבה יותר, מכדי להיות לגמרי נתפסת.

יהיו ודאי מי שישאלו: אם ממילא מה שבני-אדם יכולים להכיר ולראות דרכו, זו רק המציאות ותפיסת האמת החלקית והאישית סובייקטיבית של כל אחד מהם, אז מה זה עוזר לדעת שיש מעבר או קודם למציאויו ולאמיתות האנושיות סובייקטיביות משתנות האלה, מציאות ואמת שהיא אחת ומוחלטת ואובייקטיבית ותמידית, ובלתי משגת לנו?

אפשר לטעון שת'כלס, מה שעומד לרשותנו בחיים שלנו, הוא רק תפיסות מציאות ואמת סובייקטיביות. ומה יש לנו לעשות עם מציאות ואמת מוחלטות ואובייקטיביות שמעבר לזה?

התשובה היא, שאנו יכולים תמיד לשאוף לתפוס ולהכיל יותר מתוך המציאות והאמת המוחלטת. אנו יכולים תמיד לפתח את עצמנו ואת התודעה שלנו, לנקות ולהסיר מתוכנו עכבות והתניות ומגבלות והסתרות, ולהביא כך את המציאות והאמת שנתפסת על-ידנו, וקיימת לדידנו מבחינתנו, לכדי יותר מלאות ויותר קרבה, לעומת המציאות והאמת המוחלטות.

תפיסות המציאות והאמת שלנו הן תמיד סובייקטיביות, אבל הן לא תמיד בעלות אותה רמה של סובייקטיביות.

יש תפיסת מציאות ואמת סובייקטיבית שמכילה פחות מן המציאות והאמת המוחלטת, ולכן יותר רחוקה ממנה, ויותר רק אישית וסובייקטיבית של האדם שמחזיק בה, ויש תפיסת מציאות ואמת סובייקטיבית שמכילה יותר אלמנטים ורבדים ונתחים מתוך המציאות והאמת המוחלטת, כך שמי שמחזיק בה, למעשה קרוב יותר בהוויה שלו אל האמיתיות המוחלטת. אפשר לומר קרוב יותר אל ההארה המושלמת.

תפיסת מציאות ואמת סובייקטיבית היא דבר שמורכב מהמון היבטים וצירים, שאצל כל אדם יכולים להיות ברמות שונות של צלילות והתפתחות, ולכן קשה מאוד, וזו עלולה להיות יומרה שגויה ואף מסוכנת, לנסות להכריע מי יותר קרוב בתפיסת המציאות והאמת שלו, אל המציאות והאמת המוחלטת, ומי פחות. אין ציון אחד שמקיף את כל המרכיבים של תפיסתו הסובייקטיבית של אדם מסוים. כל היבט או חלק בתוך התפיסה הסובייקטיבית של אדם, יכול להימצא ברגע נתון במרחק אחר מן המוחלט, כך שאי אפשר לסווג אנשים לפי מידת האמת המוחלטת שמאפיינת אותם בכללותם, אלא כל פעם רק לפי רמת האמיתיות או האותנטיות והמלאות, רק של נים אחד כזה או אחר מתוך מכלול הנימים הענק שמהווה תודעה והווייה של אדם.

אבל, על וקטור או כיוון או מסע של התקדמות והתפתחות, תמיד אפשר ותמיד כדאי לדבר.

בלי קשר לאדם אחר כלשהו, או ליחסיות כלשהי – כל אדם יכול תמיד לנסות לקדם את רמת האמיתיות והאותנטיות של נים או היבט כזה או אחר באישיותו ותודעתו. ובכך לקדם את עצמו ואת תודעתו והווייתו, אל קרבה גבוהה יותר עם המוחלט והאמיתי אובייקטיבי, שתמיד נשאר ויישאר במידה כזו או אחרת, מעבר לגבולות החלקיות והסובייקטיביות, שהאדם המסוים תמיד היה ותמיד יהיה במידה כלשהי מוגבל בהם.

אז דבר היותה וקיומה של המציאות והאמת האחת האובייקטיבית והמוחלטת, חשוב לנו כאינסנטיב וכגורם מכוון וממריץ, בחיפושים שלנו אחר התפתחות אישית, יותר ידע ואותנטיות, יותר מימוש ואושר, ורמה רוחנית או רמת הארה גבוהה יותר. אולם זה לא מסתכם בכך. הדבר הזה חשוב לנו גם במישורים נוספים. כי בין ובתוך מרחבי המציאות והאמת המוחלטת וחובקת הכול, שהיא לעולם לא משגת לנו ולא זמינה לנו עד תום, שוכנים יסודות ועקרונות ומהויות של היקום ושל הקיום, של דבר ועצם קיומנו, ושל עצם מי ומה שהננו. של הכול למעשה. שם הווים ומשם וגם כאן שורים ופועלים, דברים ועקרונות יקומיים כמו אלוהים, בריאה, קארמה ונסיבתיות, צדק ומוסר. וחשוב ומשמעותי ונושא בחובו השלכות, שנהיה ערים ונכונים לכך.

חוק הנסיבתיות, שמתבטא בכך שלכל דבר בקיום יש סיבה מאחוריו, וגם איזו נוכחות או השפעה שמהווה גם סיבה לדברים והתרחשויות אחריו – כאשר סיבה יכולה להיות גם התערבות בוראת ויוצרת יש מאין – החוק הזה הוא כמו פיסה של מציאות-על ושל אמת מוחלטת, מן הרבדים והרמות והמקומות שמעל ומעבר לכל תפיסת מציאות או אמת אנושית סובייקטיבית.

נושא הקארמה, שהוא גם כמו היבט או מובן או אופן פעולה או התבטאות בהקשרים מסוימים, של חוק הנסיבתיות הזה – כנ"ל.

בתרבויות או קהילות שונות, כלומר בתפיסות סובייקטיביות שונות של העולם, אנו מוצאים לצד הרבה דימיון, גם הבדלים לפעמים משמעותיים, בין דברים שנחשבים בקהילה אחת כמוסריים וצודקים וחיוביים, ובקהילה אחרת נחשבים אחרת, ולפעמים אף בדיוק הפוך. ההבדלים האלה והמגוון במנהגים ובאופני ביטוי ומימוש של ערכים, מגיע מן ההבדלים והשונות שמצויים ומבחינים בין תפיסות העולם והאמת הסובייקטיביות, של אנשים שונים, במקומות שונים ובזמנים שונים.

אולם, העיקרון של עצם השאיפה אל מה שזה לא יהיה שנתפס כמוסרי וכטוב וכראוי – עצם השאיפה הזו, למרות אופני ההתממשות שלה, שיכולים להיות שונים ואף מנוגדים במקומות וזמנים שונים – עצם השאיפה הזו, עצם הנטייה לנסות להבחין בין טוב ורע, ולפעול לקירוב הטוב ולהרחקת הרע, כל פעם במושגים ולבושים אחרים ואף שונים ומנוגדים – עצם היצר הזה, הוא דבר אוניברסאלי. זה כמו יצר או עקרון שקיים לפני ומעבר להבדלים שבין התפיסות הסובייקטיביות השונות. משהו שקיים עוד לפני ומעבר לבני-האדם השונים במקומותיהם וזמניהם השונים. לפני ומעבר לגוף האדם. זה משהו מן המציאות הקוסמית, שקודמת לאדם, ושמתקיימת מעבר לו וגם בלי קשר אליו. משהו ששזור בחוק הנסיבתיות ובנושא הקארמה הנלווה לו וכרוך בו, ושיוצא ומשתרר ביקום ובקיום, ומתוך המקורות והמקומות והרמות האלוהיים שבו.

לצדק ולמוסר יש תשתית ומקור ברמת המציאות והאמת המוחלטת והאובייקטיבית והאלוהית, ואנו כבני אדם שמוגבלים לראות רק תמונה סובייקטיבית חלקית ומקומית, שאנו מצליחים לגזור ולעבד ולפרש ולעצב לעצמנו, מתוך המציאות המוחלטת – בונים לעצמנו את הפרשנויות וההבנות והיישומים שלנו של צדק ומוסר, לפעמים גם אחרת במקומות שונים ובזמנים שונים – מתוך ועל בסיס מה שאנו קולטים או שניתן לנו בהקשר הזה, מתוך המציאות והאמת הקוסמית–אובייקטיבית–מוחלטת.

(קיבלנו למשל את שבע מצוות בני נוח, ואת עשרת הדיברות).