סור מרע ורק אז בקש שלום

אף שטן לא יבוא אליך ויאמר לך "שלום, לי קוראים מר שטן, אני כשמי רע מאוד, ובתור שכזה אני מציע לך חבילה שכוללת כמובן משהו רע מאוד, ליד משהו רע מאוד נוסף, ועוד משהו רע מאוד לסיום. האם אתה רוצה לעשות איתי עסקה?"

אם חס וחלילה שטן כלשהו יבוא אליך, הרבה יותר סביר שזה יראה אחרת. החבילה שהוא יציע לך, תכיל כנראה משהו באמת ובתמים טוב מאוד, ליד משהו מצוין וחשוב נוסף, ליד משהו אחר מאוד יפה שאתה אולי מאוד אוהב ורוצה מזה זמן רב, ורק ליד כל אלה, אי שם בקצה – גם אזור קטן נידח, שהוא סוג של משהו מאוד רע, סוג של שחור מאוד כהה.

היה יכול להיות נחמד ונוח אם בעולמנו הייתה ניצבת גדר הפרדה חדה וברורה, בין כל מה שהוא טוב, לבין כל מה שהוא רע. אם כל הטוב היה במחוז אחד, וכל הרע היה במחוז אחר. כולנו יצורים אינטליגנטים ששואפים בדרכם הייחודית ועל-פי מושגיהם האישיים לטוב, ואף אחד לא היה בוחר לעצמו עסקה, עם משהו שיש עליו שלט "רק רע". הבעיה היא כמובן שהמציאות שונה.

הרע הרבה פעמים שזור ואף עטוף בתוך ועם הטוב. ודווקא שם הוא יותר מסוכן. הרבה פעמים הדבר או האדם יכול להיות כמעט במלואו מצוין ונפלא ומביא טוב, ורק בגזרה מסוימת שלו, טומן בחובו חומר או תדר ממש בעייתי ורע.

ואז נשאלת השאלה: מה אנחנו בוחרים לעשות עם התמהיל הזה שבא אלינו, של 90% חומר נפלא ו-10% חומר נורא?

יש מי שיגידו שחובה עלינו להיות מכילים ואמפתיים ולא קטנוניים, ושעלינו לתת את המקום גם לחומר הנורא, שכן לכל דבר מגיע מקום, וגם הרע נמצא כאן לידנו, בעולמו של הקדוש ברוך הוא, בטח עם איזושהי סיבה.

אולם אני אומר, שבדיוק בגלל שאנחנו עדיין לא אלוהים, אין לנו את הזכות או הפריבילגיה לבחור לקחת על עצמנו להכיל ולקבל את הקצת שהוא רע. אם קיבלנו חופש ויכולת להבחין ולבחור בין טוב ורע, בתוך עולם שבו הטוב והרע שזורים בערבוביה, אזי ברור שהמשימה שלנו אולי הכי חשובה, היא להשתמש בכושר השיפוט והאבחנה, ולהתעקש עם עצמנו דווקא על הברירה וההבדלה.

כשבתפוח האדום והעסיסי והטעים כל-כך יש פינה נגועה או רקובה, אנחנו לא אוכלים את התפוח בשלמותו, להנאתנו, יחד עם הפינה הרקובה, מתוך איזושהי חמלה או מתוך נכונות להציג חוסר קטנוניות, מתוך מחויבות לשלום גם כלפי התולעים שאלוהים ברא, או מתוך יכולת ומחויבות מושלמת להכלה. אנחנו תמיד חותכים בהכרח את האזור הרקוב וזורקים אותו, ואוכלים רק את ה-90% הנקיים והבריאים. למעשה אנחנו תמיד חותכים גם קצת יותר, לוקחים מרווח ביטחון מסוים, ומוותרים קצת על משהו מהרוב הטוב שבתפוח האהוב שלנו, בידיעה שאנחנו משלמים מחיר אקסטרה מסוים, רק כדי להיות בטוחים שאנחנו לא מכניסים לפה ופנימה משהו קטן ממש לא טוב, ביחד עם הרוב הטוב.

לפעמים מאוד קשה וכואב לוותר על משהו טעים ואהוב שמהנה ומועיל ורצוי לנו, רק בשביל להימנע מלהכניס לתוכנו חלק לא טוב. אבל לא לעשות את זה, פירושו תמיד קצת כמו לעשות עסקה קטנה עם אותו שטן, שלא הכול בו רע, אלא רק חלק, רק חתיכה אולי אפילו קטנה.

כאמור השטן מן הסתם אף פעם לא ינסה לפתות אותנו אך ורק בחומר רקוב. תמיד הוא יציע לנו כחלק מהעסקה איתו, גם 90% של תפוח משובח.

מה כל-כך נורא, אתם שואלים, בעסקה כזו של 90/10? כולה 10% בעייתיים, למה לא להחליק את זה בשביל כל הטעם והתועלת שעוטפים מסביב, בהנחה הגיונית שהרוב הטוב יבליע ויכסה על הקצת הרע?

ובכן לפחות תשובה אחת יכולה להיות, שכשאנחנו בוחרים לתת בתוכנו מקום גם לרע, ולו גם מקום קטן, אזי הרע הזה שנכנס אלינו, ממקום מושבו בנו משדר את עצמו אל העולם הסובב, ומזמין אלינו ואל חיינו את החברים המפוקפקים שלו...

החומרים שאנחנו בוחרים לקבל ולהכיל אל תוכנו, מהדהדים את התדרים שלהם אל שאר הפנים שלנו, וגם מתוכנו החוצה. אם אכלנו רק חתיכה קטנה של ריקבון מהתפוח, היא כנראה אכן לא תשפיע הרבה, אבל תשפיע קצת. ההתערבבות שלה עם החומרים הרבים האחרים הטובים שבתוכנו, תוריד את הממוצע הכללי של האיכויות הפנימיות והתדרים שלנו, רק בקצת. אבל בקצת הזה היא אכן תוריד אותם. והם אחר-כך ישדרו את עצמם כלפי עצמנו וכלפי העולם, רק קצת פחות טוב מכפי שהיה יכול להשתדר אצלנו ומאיתנו, לולי התרחשה ההתערבבות הזו עם השלילי. והדברים שהתדרים המעורבבים קצת שלנו עם השלילי ימשכו אלינו, ושיקרו לנו אחר-כך, קצת בהשפעתם, יהיו באופן תואם להם, רק עוד קצת, רק במידה נוספת קטנה, פחות טובים ויותר בעייתיים. וזה כך ימשיך ולאט לאט יהפוך ליותר ויותר משמעותי ומלכלך, ובהמשך יגיע אף אולי למשהו קצת יותר קיצוני... וחבל.

אז שלא נתפשר על שום דבר ועל אף אחד? שנסכים להיות ביחד רק עם אנשים או בני/בנות זוג מושלמים, שאין בהם שום פינה מעט כהה או מעופשת? והרי אף אדם אינו מושלם...??

אכן לכולם יש מגרעות, ולכולם יש פינות כאלה ואחרות מעט או יותר כהות. וברור שזה חשוב ואף הכרחי לא לצפות שהאדם האחר יהיה מושלם, וכן חשוב ונחוץ ונכון ואף ראוי, באמת ובתמים לקבל אדם אחר, יחד ועם חולשות ופינות בעייתיות, שתמיד גם כן נמצאות. אבל – לא בלי לשקול אם החולשות והפינות הללו המסוימות שלו, מתאימות וסבירות לנו.

כשאתה בוחר אדם ושוקל עסקה עימו, היה מודע, הבט נכוחה אל מגרעותיו ואל פינותיו הכהות יותר, והקפד לודא שהן אינן חמורות מידי, או בעיתיות יותר וכהות יותר, באופן מהותי, מן המגרעות והכהויות שיש בך עצמך.

זה בסדר ואולי אף טוב שתהיינה שם מגרעות וכהויות, ואולי בהחלט טוב שתהיינה שם גם מגרעות ובעיות אחרות מאלה שיש בך, אך שלא תהיינה יותר חמורות וקיצוניות בעוצמתן ובמידת כהותן, מאלה שכבר ממילא יש אצלך ובך, כי אחרת חבל.

כדאי שכל אחד יבחר ויעשה את העסקאות שלו, עם אנשים שתמהיל האור והצל שלהם דומה ברמתו הכוללת לרמה של תמהיל האור והצל שקיים אצלו. כך, אף אחד לא יגרום לאף אחד לרדת, ותתאפשר בין השניים קבלה והכלה הדדית אמיתית ויפה ומקדמת, מבלי שהמשמעות מבחינת מישהו תהייה תדרים מעורבבים יותר נמוכים מן התדרים שכבר הווים בו.

כך השניים יוכלו לכל הפחות לא למעוד ממקומם כלפי מטה, ובמקרה הטוב – ליהנות מהקבלה וההכלה ההדדית, המקבילה, כדי לעבוד זה בעזרת זו וזו בעזרת זה, על המגבלות והמגרעות והכהויות השונות, המקבילות, שבשני הצדדים, בצורה שבאמת תהייה לכולם גם מעניינת וגם בונה, ובניגוד למצב האחר – בהחלט כן חיובית ומרימה ומקדמת.

לכל אדם יש תכונות טובות יותר וטובות פחות, ויש בהיסטוריה שלו דברים טובים יותר וטובים פחות שעשה, ושרשומים לזכותו או לחובתו. כאשר אתה בוחר לקבל אדם מסוים, ודא שחיים משותפים שלך ביחד עם התכונות הפחות טובות שלו והדברים שרשומים לחובתו, לא יחייבו אותך, ולא יהיו כרוכים מבחינתך, בוויתור על משהו מהמקום הטוב שלך, ובירידה שלך מהיכן שאתה כבר נמצא או מהפוטנציאל שלך, אלי רמה פחות נקיה ופחות יפה ובריאה, של תדר והוויה ומימוש ועשייה. כי חבל, וכי זה כנראה לא באמת יקדם, לא אותך ולא אותו.

גם לכל קבוצה של אנשים, לארגון, ולעם, יש מאפיינים משותפים מסוימים, ויש ברמה המשותפת והכוללת תדר והוויה מסוימים, קבוצתיים. גם כל קבוצה או ארגון או עם הווים ונוכחים ומגלמים בעולם, כיישות מסוימת. ובתוך הספקטרום של היישות הקבוצתית או הארגונית או הלאומית הזו, תמיד רוטטות תכונות משותפות ומאפיינות שהן טובות יותר או טובות פחות. תמיד נוכחים ומתבטאים משם, גם דברים טובים, וגם דברים פחות טובים, שרשומים לזכותה או לחובתה של היישות הקבוצתית הזו.

לפני שהארגון שלך בוחר לעשות עסקים עם ארגון אחר, או בוחר לפתוח את שעריו ולקבל לתוכו ארגון אחר, בדוק וודא שהחלקים והתדרים הפחות טובים שמגולמים ורשומים בתוך ומתוך הארגון הנוסף הזה, אינם כאלה שעלולים להוריד את הארגון שלך. שחיים משותפים של הארגון שלך עם הארגון הנוסף הזה, לא יהיו כרוכים בוויתור של הארגון שלך על משהו מההוויה והעשייה והייעוד וההצלחה שכבר ברשותו או שמורה לו.

אם בארגון הנוסף הזה יש 90 אחוזים נפלאים ו-10 אחוזים שהם דריסת רגלו של השטן, שידע בחוכמתו לשמור אותה רק בפינה הקטנה, כדי שהחבילה בכללותה תהייה אטרקטיבית ומפתה, וכך יוכל להגיע עם דריסת הרגל הזו שלו אל תוך בטנו של הקורבן הבא – וותר מראש על העסקה!

כי 90 אחוזים אכן יהיו בהתחלה נהדרים, אבל עשרת האחוזים הנוספים יספיקו לשטן בשביל בסופו של דבר לקחת איתו את כל המכלול הגדול והמשותף שתיצור, ביגון (מבחינתך) שאולה.

ולפני שהעם שלך בוחר לעשות שלום עם עם אחר, ובוחר לפתוח את שעריו לקבלת העם האחר הזה אל תוך קרביו, ובוחר לאפשר לו לרחוש ולהתמזג עם המיצים והמאפיינים שלו עצמו – כנ"ל. כי אחרת מאותה סיבה מאוד חבל.

בתום מסעם במדבר, כשבני ישראל נכנסו לארץ המובטחת, יהושע בן-נון נצטווה להשמיד ולסלק את עמי הארץ שישבו בה אז, ונודעו בחטאיהם, על-מנת שבני ישראל לא יתערו בהמשך עם עמי הארץ, ולא יספגו לתוכם מאורחותיהם הנלוזות ומהאנרגיות הבעייתיות שלהם. הניקוי המקדים הזה בפועל לא התרחש עד תום, וכתוצאה מכך אכן צצו והשפיעו במהלך מאות ואלפי השנים הבאות, בעיות רבות וכואבות, שאף הגיעו בהמשך להתבטא גם עד כדי עצם התרחשות החורבן.

בספר שמואל א' פרק ט"ו, בהנחיית ה' הנביא שמואל מפטר את המלך שאול, שטעה כאשר חס על אגג מלך עמלק, תוך הפרת הצו של ה' למחות לחלוטין את זכר עמלק. באותה הזדמנות, שמואל גם משסף בעצמו את צווארו של אגג. כי ה' הוא ארך אפיים ורב ונוצר חסד, אך יש דברים שעליהם לא סולחים, ולא עם כל דבר עושים שלום, או מתערבבים.

חלקו השני של הפסוק הידוע בתהלים ל"ד – "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" – הוא ציווי לשאוף במרץ לשלום, שהרבה פוליטיקאים ועוד כל מיני אוהבים מאוד לנופף בו. אך החלק השני הזה של הפסוק יושב ותלוי על הציווי הנוסף שקודם לו, שפותח את הפסוק בחלקו הראשון: קודם כל "סור מרע".

כלומר, חשוב מאוד לחפש ולהשיג שלום, היכן שהוא באמת בריא וטוב, ונעשה עם משהו טוב, וטומן בחובו טוב. אבל לא עם מי או מה שהוא רע, וצפוי להוריד אותנו, ושצריך לכן, וחשוב עוד יותר, לסור ממנו.

בלי לדעת לסור מרע, בלי להיות מחויבים לבחירה רק בטוב, להצבת חומה בפני הרע ולמלחמה בו, לא בהכרח בטוח שכדאי או בריא לברך בשלום, באופן מידי ואוטומטי, את כל מי ומה שסביבנו ושבא לעומתנו.