עד ומאז סיפור גן-עדן

שאלת השאלות היא כמובן, כיצד יתכן שהעולם נברא לפני התשפ"ג (5783) שנים, כאשר מוכרים שרידים ועדויות מקיומם של בעלי-חיים, צמחים ואנשים, אלפי ומיליוני שנים קודם לכן.

לדעתי, אפשרות אחת היא, שכל יום מששת ימי המעשה מייצג ומתאר עידן, או יום קוסמי, מעיין תכולת עבודה או גזרה ושלב של בריאה, שהתפרשו על-פני מיליארדים ומיליונים של שנים, וכמו נארזו ותויגו מבחינה לוגית, ייצוגית, כחבילת עבודה שהיא יום אחד של עבודה ברמת או מבחינת בורא עולם.

בתיאולוגיה ובתרבות ההודית קיים המושג "שנת בראהמה", המייצג פרק זמן של שנה, מבחינת או ברמת האלוהות, כאשר פרק זמן זה מנקודת המבט של בני האדם אורך הרבה מאוד אלפי שנים. יתכן שאפשר להתייחס אל משכו של כל יום מששת ימי הבריאה שבתורה, בגישה דומה. במשך שישה ימי אלוהות ארוכים מאוד מאוד הכול נברא, ושכלתה המלאכה, והמציאות שהתהוותה הייתה בשלה, ויציאה לדרכה המוכרת לנו – אז החלה מבחינתנו הספירה שבתורה.

אפשרות נוספת, לדעתי, היא שהחומריות והפיזיות של העולם, והביולוגיה שבו, היו קיימים בעידן של לפני הספירה היהודית, אלא שהם היו קיימים בצורה לא מוסדרת, ולא מנותבת, של תוהו ובוהו.

הקרקע, השמיים הפיזיים, הכוכבים, צמחים, בעלי חיים, ואבותיו של האדם, נוצרו והתפתחו במשך מיליארדי ומיליוני שנים, אך קיומם היה שרוי בחוסר ייעוד, בחוסר סדר, ובחוסר תבונתיות. הייתה קודם בעולם החומר רמה מסוימת של קיום טכני, חי, אך שטחי וחסר עומק וערך וכיוון או הוויה מהותיים, של חיות או טעם. מעין מצב גולמי כלשהו, שהתרחש במשך עידנים, כשתהליכים כלשהם של התפתחות, אבולוציה ושינוי מתרחשים בתוכו לאיטם, עד לנקודת הבשלה מסוימת, שבה יצק אלוהים לתוכו בריאה הווייתית-פיזית מסדרת ומארגנת חדשה וכוללנית. עד שנכנסה אנרגיה יוצרת ומשנה, שהעלתה את כל המציאות הארצית חומרית לרמה חדשה ושונה של מציאות, נוכחות, תדרים, תבוניות, תכלית, מגמות, ארגון וסדר. פעולה שבוצעה לאורך שישה ימי מעשה אלוהיים, שהעבירה את עולם החומר שלב, מן התוהו ובוהו הקודם, אל העולם הנושב המוכר. אולי פעולה שיצקה אל הפיזיקה של גוף היצור הדומה לאדם שכבר היה קיים, את הצלם האלוהי, שעד אז אולי לא היה בו, או אולי היה בו ברמה או צורה אחרת.

אפשרות שלישית, שגם כן רלוונטית לדעתי:

שאנחנו פשוט לא יודעים מה היה בעידן התוהו ובוהו של לפני היות הספירה והבריאה שבתורה. היו סלעים, היו בעלי-חיים, היו יצורים כלשהם שהיו אולי דומים במובנים מסוימים לאנשים... אבל מה בדיוק או באמת הם היו, או במה הם באמת היו דומים אם בכלל למה שמוכר לנו כיום – אנחנו לא יודעים ואין לנו דרך של ממש לדעת. אין בידינו משהו כתוב בידי אדם מאז. וכל מה שאנו מניחים בנוגע ליצורים שהיו אז, ולגבי תרבויות שאולי היו, על בסיס ממצאים ארכיאולוגיים שונים – למעשה הכול זה ספקולציות והשערות, שאנחנו משערים ומניחים מתוך מי שאנחנו כיום, וכתלות במושגים ובנקודות ויכולות המבט שיש לנו ומאפיינות אותנו כיום – שאולי לא מתאימים, ולא רלוונטיים לתפיסה, של מה שבאמת היה אז, לפני שהופענו / נבראנו / קיבלנו את הצלם שלנו.

לפי המסופר, האדם מראש ומלכתחילה נברא בצלם אלוהים. מראש ניחן בחופש רצון וביכולת בחירה מסוימים – עובדה שהיה צורך להזהירו מראש שלא להשתמש ביכולת הבחירה שלו, כדי לבחור אכול מעצי החיים והדעת. מדוע אם כך מסופר שהאדם נהייה יודע להבחין בין טוב ורע כאלוהים, רק לאחר אכילת פרי עץ הדעת? האם בהתחלה הוא צויד ביכולת בחירה, אבל ללא יכולת בצידה להבחין בין טוב ורע? איך אפשר לצפות מאדם שכבר יש לו יכולת בחירה, אך עדיין לא יודע להבחין בין טוב ורע, שלא ישתמש ביכולת הבחירה שלו בצורה שגויה או בלתי ראויה?

לדעתי, האדם צויד מראש, כאשר נוצר בצלם, במידה מסוימת של יכולת בחירה ואבחנה, שהייתה נחוצה להתנהלותו בגן-עדן, ומותאמת לסביבה המוגנת, המוארת ונטולת הרוע של גן-עדן.

אלא שאל תוך הסביבה הסטרילית הזו של גן-עדן, חדר נחש שהביא איתו פנימה כן סוג או מידה של רוע. והאדם התבלבל בהשראתו, ובחר להשתמש ביכולת הבחירה הבסיסית שלו, שאולי לא הייתה ערוכה למפגש עם סוג כזה של רוע, כדי לפרוץ את המגבלה שכן הוטלה מראש על חופש הבחירה שלו, מצד ה', בדמות האיסור לאכול מעצי החיים והדעת.

זו הייתה בעצם פריצה שהאדם בחר לבצע, אל מחוץ לתחום המותר, שהובילה אותו ואת תודעתו אל מחוץ למרחב השמור והמואר של גן-עדן – אל הסביבה המורכבת יותר, וגם העוינת שנמצאת מחוצה לגן-עדן, או אולי מקיפה אותו. סביבה שבה כן יש גם רוע, והרבה, ויש הרבה יותר דברים להתבלבל ביניהם ולהבחין ולהכריע ביניהם. סביבה אחרת שבשבילה הרמה הבסיסית בלבד, של יכולת בחירה ואבחנה בין טוב לרע, שהייתה נחוצה ומספיקה לתוככי גן-עדן, כבר לא הייתה מספיקה.

האדם איבד כך את הקיום התמים והפשוט של תוככי גן-העדן, ולא ניתן היה להשאירו בגן. ולא נותר לו, לאדם, אלא לצאת למסע של התמודדות והתפתחות, בתוך המציאות הכללית שמחוץ לגן-עדן, המורכבת וההטרוגנית בטוב וברע שמצויים ושלובים בה בערבוביה. בתקווה להצליח להגיע יום אחד להיות מספיק מפותח וראוי, מחדש, למקום וחיים והוויה כשל גן-עדן.

ומוסר ההשכל הוא:

לא לנצל חופש בחירה שניתן לך, בכמות מסוימת ולמטרה מסוימת וצרכים מסוימים, כדי לבחור במשהו שנמצא מחוץ למה שהוגדר כמותר לך. לא לחשוב, שכל מה שניתן באופן טכני או מעשי לבחור בו, אכן בטוח, אין שום מניעה מלבחור בו. כי אולי יש. כי אולי הוא בעייתי ויוליד מצב לא טוב, באופן שמן המקום ונקודת המבט שזמינה לנו כרגע, אין באפשרותנו להבין או לראות או לזהות.

לא כל מה שזמין לבחירתנו בעולם הזה הוא בהכרח טוב בשבילנו.

לא כל אופציה משתלמת או בריאה.

וכשאנו נגשים לבחור משהו, כדאי לנסות להקשיב ולייחס משמעות לאזהרות, ולהגדרות מסוימות של טאבו, או של מה מותר ומה אסור.