קליעה (מחוץ) למטרה

האנושות לא יודעת לאן היא הולכת,

אבל זה לא מפריע לה להרגיש ולהתנהג כמי שמאוד מאחרת.

לאן את ממהרת?

תראי על מה את מוותרת.

כל מנהל בתחילת כל שנה או פרויקט מתבקש להגדיר מטרות ויעדים,

ומהם לגזור פעולות ומשימות, משאבים ומדדים.

לא בונים שום מבנה בלי תוכנית הנדסית,

ובלי מפה בידיו של קברניט, לא תצא לדרכה שום טיסה בינלאומית.

רק את האנושות בכלל לא מעניין,

מה המטרה והמפה של המסע שאליו היא מתעקשת את כולנו כל הזמן לדרבן.

יותר טכנולוגיה, יותר מוצרים, יותר חוויות ויותר חברים.

יותר כסף ויותר בילויים, ויותר "בריאות" ושנים לחיים.

יותר תארים ויותר בגדים,

יותר ערוצים, ויותר סרטים וסדרות ומשחקים.

יותר בתים וערים, ויותר מכשירים ליותר אנשים.

יותר לייקים ופרסומות, ויותר עסקים,

ויותר רגעים יותר נוחים,

שיותר תפוסים ביותר קשקושים יותר חדשים,

או בהבל נוסף כזה או אחר,

של יותר.

אנחנו הדור שבחופזו מוותר,

על העומק, והאמת, ומאור העיניים והלב, וקרירות מי הבאר,

הכול בשביל שאל השום מקום הלא ידוע – נגיע מהר ובלי לאחר.

אנחנו הדור שעל הרוב בוחר לוותר, בשביל היותר.

מי האיש,

שיכול להפיץ חיים,

שינסה ויצליח לעצור לרגע את התנועה בכביש.

שיצליח להביא את כולנו, לרגע קט ומהפכני, לגעת בעצמנו מבפנים, בסבלנות, עם שהות,

ומשם להתבונן באמת, ובאמת להרגיש, וקצת, רק קצת, לחשב מסלול ולהחריש.