קצת סבלנות ומחויבות והכל יסתדר

כשיש איזו תחושה שקטה, צלולה, עדינה, עקבית, שנכון לעשות משהו או לומר משהו למישהו, כנראה שיש איתה משהו אותנטי, ולרוב כדאי להיות קשוב לזה ולתת אמון, ואולי ללכת לעשות או לומר את המשהו הזה.

כשהאנרגיות גועשות ומציפות, וההרגשה קצת סוערת, ובתוכה יש איזה דחף או תובנה לכאורה, לעשות משהו או לומר משהו – כנראה שעדיף לחכות קצת. לתת לרעש קצת לשקוע. לתת לאנרגיות הסוערות והלוחצות לצאת מן המערכת. להרפות קצת מן העניין, ולתת למערכת את הזמן להגיע להיות מיוצבת, שקטה וממורכזת. ורק אז, אחרי איזשהו זמן כזה של הרפיה מן העניין, ורק מן המקום הממורכז והשקט יותר, לחזור להתבונן בנושא, בנחת. לבדוק מחדש האם ומה עדיין רלוונטי, והאם וכיצד כדאי לפעול.

כשמשהו קצת מעורפל, טעון, לוחץ, גועש, ויש הרגשה שהוא מפעיל או מצית אותך, או מסיט אותך מה-Center שלך – נסה להרפות ולשחרר, ותן לזמן לעבוד קשה במקומך ובשבילך. חזור לזה אחר-כך, וסביר שתגלה שזה נהייה בינתיים יותר פשוט. ורק אז תפעל, משם.

כך ביומיומי מיידי, וכך גם ברמה של תקופות ופרקי חיים.

כשיש תקופה גועשת, טעונה, לוחצת, מתסכלת – כדאי אולי לנסות להרפות קצת. לזרום בקטן. להתכנס קצת פנימה. לעסוק יותר בהתארגנויות שקטות במעגל קרוב, ופחות בהחלטות ועשייה רצופות מאבק ותזזית בחוץ. לחכות קצת בשקט. לתת לזמן ולזמנים לעבור ולהשתנות, ולהביא עמם פתרונות, מצבים חדשים מתאימים יותר, והתקדמויות.

ככל שאנו קרובים יותר לעצמנו, יותר ממורכזים, יותר עם הציר המרכזי אנכי שלנו, ויותר מתוכו, ככל שהחיבור מפותח וחזק יותר – כך ההתנהלות באופן הזה קלה וטבעית יותר, וגם עוצמתית ואפקטיבית יותר.

ככל שהאדם ממורכז ומחובר יותר, הזרימות אצלו וממנו אותנטיות ומדויקות יותר, ומביאות לכך שהדברים סביבו נופלים ביתר קלות וטבעיות אל המקומות הנכונים והמתאימים שלהם. במקום להזיע קשה בהתמודדויות, ובלהתחכך עם דברים ואנשים – ניתן אז להשאיר יותר מן המלאכה לזמן ולאנרגיות הטובות.

כשאנחנו ממורכזים ומחוברים – במקום להתאמץ כל-כך הרבה, ולהתווכח עם הכול, אפשר קצת להתגמש, לתת אמון ביקום ובאלוהים, שהם יודעים יותר טוב מאתנו מה מיטבי עבורנו, ולהשאיר להם את המרחב והזמן שנחוצים להם בכדי להפיל את הדברים למקום בשבילנו.

התכונה שהיא אולי כמעט הכי חשובה היא לפיכך: סבלנות.

ככל שמתפתחים אפשר כנראה להעביר קצת משקל (לא את כולו) מן המחויבות לחתירה אקטיבית נחושה בכיוון ה-Center, אל עבר המחויבות לשהייה ב-Center בסבלנות. כי הסבלנות מאפשרת ומקדמת את המשך ההתפתחות והמימוש, ואת ההגעה של הדברים הבאים הנכונים, בצורה מיטבית.

אבל הסבלנות היא אולי רק כמעט הכי חשובה, כי התכונה שיוצא שהכרחית בכל מקרה, וכנראה חשובה אפילו יותר, היא: מחויבות.

מחויבות של האדם לעצמו, לממורכזות שלו, לחיבור שלו, לרוגע שלו, ולתהליך שלו.