שורש הרע

מקור הרוע והבעייתיות בעולם, להבנתי מיוצגים בתנ"ך בדמות עמלק – אותו ציבור אנשים עם אותה רוח שלילית שפעלה בקרבם ומתוכם, שניסו למנוע מבני ישראל – שזה עתה נחלצו ופרצו החוצה מתוך חומות התרבות האלילית הרעה של פרעה ומצרים –  מלהגיע אל מעמד הר סיני, ומלקבל את התורה ואת החיבור המחודש והישיר עם ה'.

העולם הקדום שמצרים העתיקה הייתה מהאושיות המרכזיות בו, היה לקוי ובעייתי, ובני ישראל מולטו מתוכו אל המדבר, כדי לקבל הנחיות וחיבור מדויק עם ומאת הבורא, על-מנת להוות מטעמו בסיס ונקודת מוצא על-פני הקרקע, לתיקון העולם וקידומו.

עשרת הדברות והתורה, והאמונה באל היחיד הבורא והנכון, שבעזרת משה נועדו להגיע ולהתפרש בעולם, בתוך ודרך בני ישראל, באמצעות ומתוך מעמד הר סיני, כנקודת משען והתחלה לתיקון כלל העולם – את כל אלה הגורם העמלקי ניסה למנוע.

והמלחמה איתו הייתה קשה, מעייפת אפילו בשביל הידיים של משה, ויש להניח שגבתה מן העם קורבנות ומחירים לא פשוטים.

לפי המסופר בספר שמות, ה' לא ניסה להקשות על העם בתחילת מסעו במדבר, אלא הפוך מכך – דאג לספק לעם את כל צרכיו, כשהשאיפה המקורית הייתה להוביל את העם אל ארץ אבותיו, דרך הר סיני, מהר ובקלות. הבעיות שהתגלו בעם, בחטא המרגלים ובסדרת סיטואציות נוספות במסע, הן שהובילו את ה' להחלטה להמית את דור מצרים במדבר, ולעכב את ההגעה אל הארץ המובטחת בכ-40 שנה של נדודים במדבר.

בתחילת הדרך ועד שנתגלו הבעיות בקרב העם, ה' לא ניסה להקשות על העם ולעכב אותו, אלא הפוך מכך, ויש להסיק מכך, שגם המלחמה עם עמלק ממש בתחילת המסע, בין היציאה ממצרים לבין הר סיני, לא הייתה משהו ש-ה' רצה בו. המפגש עם עמלק לא היה משהו ש-ה' גייס וניסה באמצעותו לבחון או לחשל את העם, אלא משהו שבה והתערב מן החוץ, ושבאמת ובתמים, וגם מבחינת מגמתו של ה' להוליך את העם אל הר סיני וארץ האבות בקלות ובמהירות – הופיע בדרך באופן לא רצוי, וניסה לפעול דווקא באותו שלב קריטי של העם, ושל תיקון העולם המתארגן, כמקל בגלגלים.

בעקבות אותה מלחמה, ה' מצווה על העם עוד במדבר, ובהמשך מצווה על המלך הראשון של העם, שאול, למחוק את זכר וזרע עמלק. מה שגם כן מלמד, שעמלק, מקור הרוע והאויב בהתגלמותם, היה ופעל כמכשול מול כוונותיו של ה', ולא בא מטעמו.

ה' לא ברא את עמלק על-מנת לצוות אחר-כך להשמיד אותו, ולא על-מנת לבחון את עם ישראל באמצעות סוגיית יישום הצו הזה. אחרי ששאול המלך מפשל ומפר את הציווי הזה, מסופר ששמואל הנביא שהסמיך אותו מטעם ה' למלוכה, התאבל על שאול והפשלה הזו שלו עד ליום מותו. כלומר כל העניין של עמלק לא היה איזה ניסוי או מבחן או פעולה חינוכית כלפי העם. זו באמת ובתמים הייתה צרה צרורה ש-ה' היה צריך וציפה ודרש מן העם שיפעל למחות אותה.

עמלק, מקור או שורש או התגלמות הרוע, שבמקרא, לא בא מטעם או על-ידי ה'.

מאיפה שזה לא היה שהוא הגיע, זה היה משהו שבא כדי להפריע ל-ה' במהלכיו. סוג של אופוזיציה אמיתית נגד ה'. נגד האל הטוב בורא עולם. נגד הטוב עצמו. סוג של בני חושך אמיתיים, שבאו במטרה לטרפד את מסעם של בני האור של ה', ואת העולם המואר והטוב ש-ה' רצה אז ורצה ורוצה תמיד שיהיה וישרור. מעצם היותו המהות האולטימטיבית של אור ושל טוב.

ה' הוא אל רב חסד, חפץ ברכה וחפץ חיים.

הרוע שנמצא בעולם מקורו לא יכול להיות בו, אלא בגורם אחר חיצוני שהתגנב לכאן בדמות ודרך עמלק.

בהיותו בורא עולם, ה' כמובן חזק יותר מכל דבר אחר שיכול להיות קיים, כולל מה שזה לא היה, אותו גורם שחדר והתבטא בעמלק. ולכן, לא קיימת אפשרות אחרת, מזו שבסופו של דבר, האור והטוב האלוהי יכריעו את בני החושך, ומשפט ה' ינצח. אחרית הימים חייבת להיות טובה, ולא יתכן אחרת.

כיוון שהתרחשה אותה חדירה של עמלק, וכיוון שעם ישראל לא מחה אותה כפי שנצטווה, המשיכו וממשיכים לרדוף את העם שלנו, ואת העולם שלנו, לאורך ההיסטוריה ועד לימינו אנו, כולל כיום, מופעים של רוע ושל פעולת והשפעת בני חושך.

אנחנו בכדור הארץ כבר כמה אלפי שנים, כמו בתוך איזשהו מיכל סגור, שכל התווך שלו הוא בעיקרון של אור וטוב וברכה של ומטעם האלוהים הטוב והמושלם והיחיד שברא אותו. אלא שבתוך המיכל הזה מסתובבת וכל פעם פוגעת מאיזושהי פינה אחרת, אותה רוח עמלקית של רוע ובני חושך, שהתגנבה לכאן פעם מזמן, איכשהו, מאיפשהו.

בתוך המיכל שלנו המציאות לא מיטבית ולא מאוזנת, בגלל הפגעים וההשפעה העמלקיים, שכל פעם צצים ומזיקים ומערערים בפינה או בדמות אחרת.

זהו בעצם מקור וסיבת הסבל בעולם, להבנתי.

כפי ש-ה' מבחינתו ובטובו, שאף טרם הופעת הבעיות, שדרכם של בני ישראל, משיצאו ממצרים, דרך הר סיני ועד לארץ ישראל, תהיה קצרה ומהירה ופשוטה ונוחה – כך ניתן להניח ש-ה' הטוב, אין לו שום רצון בסבלם של אנשים או בהתרחשותם של אירועים קשים בעולם. אלא, שמאז שנוכחת ומסתובבת בעולם גם רוח עמלקית כהה ופוגענית, השפעתה השלילית והמקלקלת פוגעת בשיקול דעתם וברמת המוסר של בני אדם, ובאיכות ובנאותות של פעולות ובחירות שהם לוקחים ומבצעים. והטעויות האלה שמופיעות אצל אנשים, וגם אצל קבוצות ולאומים, מכוח השפעתה המזיקה הישירה או העקיפה של אותה עמלקיות, מולידות שוב ושוב צורך מבחינת ה' ליישר ולחנך אנשים, ועמים, גם דרך עונשים ולקחים, לפעמים אף באופנים נחרצים וקשים.

הרוח העמלקית ובני החושך שלה, לא שולטים בעולם, אלא מסתובבים בעולם. ה' שולט בעולם, ומנהל אותו ואת כל המתרחש בתוך המיכל הזה שאנחנו בו. כיוון שהמיכל כמו סגור, אזי הנוכחות העמלקית הבעייתית כל הזמן נמצאת ומסתובבת בו, ובאה לידי ביטוי בכל מיני אופנים ופינות, כעובדה קיימת. והמשמעותה היא, שתכולת המיכל אינה מיטבית ואינה רק של אור ואנרגיות טובות – כפי שהייתה יכולה ואמורה להיות, מבחינת ה', לו היינו מוחים את עמלק אז, בימי המדבר וספר שמואל, כשהאפשרות לכך היה זמינה.

ובהינתן המצב הלא מושלם הזה, ורמת הסבל שממילא קיימת בתוך המיכל – כאשר ה' נדרש ליישר ולחנך בני אדם ועמים טועים, ולעשות ולממש צדק, גם בעזרת עונשים ואירועים קשים – כמי ששולט בכיפה ובמיכל, הרבה פעמים ראינו שהוא משתמש ברוע שנמצא כבר ממילא במיכל, כדי בליית ברירה לעשות זאת.

וזוהי לדעתי הכוונה שעומדת מאחורי הפסוק בישעיהו מ"ה:

"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה."

ה' בורא את השימוש באנרגיה הרעה שקיימת במיכל לפי צרכיו. זה לא שהאנרגיה הרעה כשלעצמה נמצאת כאן בתוך המיכל, כי כך ה' ביקש שתיהייה. אנחנו הם אלה שהיינו אמורים למחוק את הרוע שהופיע כאן, ולא עשינו זאת. וכיוון שהשארנו אותו בתוך העולם של אלוהים, והוא נהייה חלק מן העולם הזה, אלוהים מן הסתם עובד ומנהל בעולמו גם באמצעותו.

יש הרואים את העמלקיות בתוך אדום ועשו, בישות הנאצית, וכיום בתוך דע"ש וחמס, וגורמים או חלקים נוספים באסלאם הקיצוני, ואף בחלקים או מקורות של הנצרות.

בעת חורבן בית המקדש והיציאה לגלות, אין ספק שהניחו אז את ידם על העם, בני חושך ורוע עמלקי בהתגלמותם. ואין ספק שזה קרה כעונש ובליית ברירה מצד ה', שהשתמש ברוע הזה ככלי – כיוון שהרוע היה כבר כאן, ממילא, וכבר השפיע והסיט את העם ממסלולו והווייתו הטובים ביסודם, לכדי צורך להיות נענש ומיושר. לא בגלל שזו הייתה האפשרות המועדפת או הנחמדה מבחינת ה'.

נשאלת השאלה, מדוע ה' לא פשוט פותח קצת את דפנות המיכל, מסלק בעצמו את הזיהום העמלקי מתוך המיכל או העולם, וגמרנו עניין? הרי כאמור הוא מי שמנהל את המיכל, כשבתוך המיכל סגורה ונוכחת גם ההפרעה העמלקית הזו. הרי הוא מי ששולט בכיפה, וברור שביכולתו לעשות במיכל כרצונו, כולל בדפנות שלו.

התשובה לכך, לדעתי, היא, שהרוח והרוע העמלקיים כל-כך כבר השתלבו והשתזרו בתוך מרקם האנושות הטוב, שלכלות החוצה בהינף יד את כל העמלקיות הזו, מצד ה', יהיה כרוך בהכרח גם באיבוד של הרבה מאוד מן הטוב והתמים של האנושות והעולם, שהרוע כבר שזור ביניהם ובתוכם.

פעולת הנף יד כזו על-ידי ה', הייתה דומה להבאת מבול על העולם. סוג של כיליון מלא כדי להתחיל עוד פעם על נקי. והרי ה' הבטיח שלא יביא שוב מבול על הארץ. שלא יכרית את כל בני האדם, כדי להיפטר מן הרע ששוכן בקרבם. ולא רק שהוא הבטיח זאת, הוא גם נתן לנו את הקשת בענן כסימן להתחייבותו.

יתכן, לכן, שעד שלא תתרחש מלחמת גוג ומגוג, של בני אור ובני חושך, בעולם, באופן מעשי, ועד שלא יוכרעו וימחו מן הסביבה באופן מספיק ניכר או יסודי בני החושך העמלקיים, העולם והחיים לא יוכלו להיות מספיק פנויים ונקיים מנוכחות והשפעה של רוע ושל סבל – פשוט כי ה' חומל עלינו מכיליון מוחלט, ובוחר להישאר נאמן להבטחתו, ולא לשפוך את כל האמבטיה שהתעכרה, יחד עם התינוק היקר לו שבתוכה.

נקווה שיום אחד, בע"ה, הפלונטר הזה יוכל להיות מותר, בכמה שפחות נזק וכאבים.

או אז יוכל להתחיל לבוא עלינו מה שאנו מכנים ומייחלים לו, כגאולה שלמה.