תורה ומדע - הילכו שניהם יחדיו?

לתודעה האנושית יש גבולות ומגבלות. כל תמונת ידע שהתודעה האנושית מסוגלת להפיק ולגבש ולשרטט לעצמה, היא לכן בהכרח מתוחמת ומוגבלת, ולכן במידה מסוימת צרה וחלקית, ובמקרים רבים – בשל חלקיותה ומגבלותיה – לא יכולה שלא להיות גם לפחות בקצת מוטית או משובשת.

מה שלא יהיו הכלים והאמצעים והתהליכים המדעיים והמחקריים – כולם פרי תודעה וחשיבה אנושית מוגבלת וסופית, ולכן הם כולם, ויחד איתם גם כל התוצרים שלהם, וכל הידע שמושג באמצעותם – אנושיים, מוגבלים וחלקיים. ועדיין למדע ולמחקר יש המון ערך ותוחלת. המון ידע שנוצר במסגרתם ובאמצעותם, חייב להיות לפחות עד רמה מסוימת, או עד קצוות מסוימים, אותנטי ורלוונטי, שכן מטוסים מצליחים לטוס, וגשרים וגורדי שחקים מצליחים לעמוד, ותרופות מסוימות אכן פוטרות ממחלות, וחומרים כימיים מלאכותיים אכן מתאפיינים ומשרתים כפי שמצופה מהם, ומכונות תעשייתיות אכן מייצרות בפועל מוצרים שקיימים עובדים בהתאם לתעודתם. כלומר בטוח שהרבה מאוד דברים אנחנו מבינים לגבי העולם בצורה שמוכיחה את עצמה, וחייבת לכן להיות אותנטית, לפחות במידה מסוימת משמעותית ויפה.

המדע הרציונלי שלנו מאוד שימושי ועוזר לנו, והמחקר הרציונלי אנושי בהחלט מחזיק בתמונת עולם שיש בה מידה רבה של אותנטיות ותועלת, אלא שהרציונליות האנושית על כליה השונים כאמור מוגבלת, ולכן התמונה המדעית ביחס למציאות, יחד עם חלקיה האותנטיים, המועילים והחשובים, חייבת להיות גם כן חלקית ומוגבלת, וכפועל יוצא מזה גם פה ושם עיוורת ומשובשת. ידיה משיגות היטב רק עד לטווחים מסוימים, ורק בנושאים מסוימים, ועד רמות הבנה מסוימות.

מה אין בכוחה של המודעות הרציונלית מדעית להשיג ולתפוס עד תום, או להכיל באופן מספיק כן ומלא ואותנטי?

רציונליות אנושית לא באמת יכולה להשיג ולהקיף מהות ומשמעויות של משכי זמן ותהליכים של מיליוני שנים, לדוגמא. גם מדד מרחק כמו שנת אור – חוץ מאשר להחזיק בו כמונח, התודעה האנושית רציונלית לא מסוגלת להשיג ולתפוס שום משמעות או מוחשיות של מרחק כזה. הטמפרטורה שעל-פני השמש, המסה של כדור הארץ, והנפח של אטום – התודעה האנושית רציונלית מסוגלת ליצור לעצמה מושגים לדברים שכאלה, וגם לחשב כל מיני חישובים וספקולציות סביבם, אך אין לה שום קצה חוט לתפוס את משמעותם או טבעם האמיתי, באופן חי או אותנטי.

עם כל הידע המדעי הרב שכבר יש ברשות האנושות, עם כל המושגים הפיזיקאליים שזמינים לנו ובאמת ובתמים שימושיים לנו, אבל זאת גם באופן מוגבל וצר, שלפעמים הינו רק תיאורטי ומופשט בלבד ובעליל – מן הראוי שנודה בכך, שאנו חיים עם כל המפותחות והמדע שלנו, על שפת הבלתי-ידוע והבלתי מושג.

תצפיות מדעיות וכלי ניתוח רציונליים אנושיים, מאפשרים לנו לדעת הרבה על תהליכי ההתפתחות של הכדור שלנו, ושל כל מה שחי וצומח על פניו. ואני מניח כי רוב הידע הזה הוא בעיקרו אותנטי ומשמעותי, או שימושי, וכי עשוי להיות מעניין מאוד ומועיל ללמוד אותו ולהכיר אותו. אלא שתהליכי ההתפתחות הטבעיים האלה, שהם מסדר גודל של אלפי עד מיליארדי שנים – אנחנו מסוגלים לתפוס אותם בתודעה האנושית רציונלית מדעית שלנו, רק כמסגרות מושגיות, ללא שום מוחשיות או מלאות אותנטית ביחס למהות של מה שהתרחש בהם. אנחנו יכולים למצוא עדויות גיאולוגיות, או בוטניות או זואולוגיות, ועל גבן לדמיין ולחשב חישובים והשערות, אולם אין לנו מושג ואין לנו יכולת להשיג, רציונלית, כמעט כלום ביחס לכוחות ומניעים והיבטים אנרגטיים קוסמיים ואלוהיים, שפעלו ובאו לידי ביטוי בתוך ודרך התהליכים הללו, ובהתרחשויות ושינויים שונים שאירעו בהם.

תיאוריית האבולוציה של דארווין, פטרה את עצמה במקומות שבהם נתקעה בחוסר יכולת להבין מה באמת היה, בעזרת השימוש בתירוץ האקראיות. מבחינתה בבסיס תהליכי הברירה הטבעית וההתפתחות האבולוציונית, עמדו שיבושים או חידושים "אקראיים" ברצפים הגנטיים. אלא שביקום שבו מתקיים בכל מקום ובכל זמן ולגבי כל דבר חוק הנסיבתיות, שקובע כי כל דבר וכל אירוע וכל חידוש או שינוי הוא תוצאה של משהו שגרם לו, וכי כל דבר שקורה גורם לתוצאות שבאות בעקבותיו – ביקום שכזה אין שום דבר באמת אקראי. יש רק דברים שהתודעה האנושית לא יכולה לראות או להבין את תהליכי הנסיבתיות או הקשרים שקיימים בהם, ולכן היא מגדירה אותה בכותרת הלא מדויקת של אקראיות.

הדבר היחיד שיכול ליצור שינוי או חידוש אמיתי יש מאין, בתוך יקום וטבע שכולו נסיבתי, הוא רק רצון חופשי יצירתי ובורא יש מאין, שמתערב ומזין ומתווה אל תוך התהליכים, מאת הבורא, אלוהים.

ואת זה תצפיות מדעיות וחישובים רציונליים אנושיים לא יכולים להשיג ולהקיף, כי זה מעבר למגבלותיהם וכליהם.

תודות לצלם האלוהי שטמון בנו, גם לנו יש חופש רצון ומחשבה יש מאין. שאם לא כן כל מחשבה שלנו, הייתה חייבת להיות רק תוצאה נסיבתית של גורמים שקדמו לה, ותיאורטית היה ניתן לכן לצפות כל מחשבה שלנו במלואה מראשית קיום הזמן.

אנחנו יודעים שהרצון והחשיבה שלנו הם מצד אחד לא אקראיים, ומצד שני כן חופשיים, לפחות בחלק ניכר מהם. וכך אנו יכולים לדעת שקיים דבר כזה כמו רצון חופשי יוצר, וקיים אלוהים וקיים צלם אלוהים. ואם הוא בא לידי ביטוי בנו ומתוכנו, אין שום סיבה שלא יבוא לידי ביטוי ויעצב גם בתהליכי התפתחות והתגבשות של הטבע והעולם, מאת בורא עולם.

עדויות מדעיות מלמדות אותנו שיש מיני צמחים ובעלי-חיים שהתפתחו ממינים שקדמו להם. זה כנראה נכון במידה מסוימת או במקרים מסוימים. המדע והתיאוריות לא יכולים ללמד אותנו למה, או איך זה התאפשר ומנין, ומטעם ובאמצעות מה או מי. בהינתן ששום דבר איננו אקראי, משהו יצר את זה.

לתיאוריית האבולוציה יש כתמי עיוורון ואילתור. כפי שהיא עוקפת ומשפצת במקומות רבים בעזרת כסות האקראיות הבלתי אותנטית, כך לא ניתן להניח שאין היא מפספסת או קופצת למסקנות קלוקלות גם במקומות נוספים. הייתה התפתחות של מינים מתוך מינים קודמים, זה כנראה בטוח. אבל האם הכרחי לקבל, למשל, שבתחילת הדרך הופיע אורגניזם יחיד, שרק ממנו הסתעפו כל ענפי מיני בעלי החיים והצמחים? אין שום הוכחה חד-משמעית לכך, ומדובר במשהו כל-כך רחוק בזמן, שכל-כך הרבה תמורות ותהליכים והתערבויות בוראות חלו בינו לביננו, שרצוי שנמנע מלהניח בכזו מהירות וקלות, שיכולה בכלל להיכלל בהבנתנו המדעית הרציונלית ןהמוגבלת, תמונה מספיק מלאה ומהימנה לגבי אותם זמנים ושלבים ותהליכים של לפני מאות מיליוני ומיליארדי שנים.

האינטואיציה שלי דווקא אומרת בנושא הזה שתהליכי התפתחות אבולוציוניים התרחשו בקרב משפחות של אורגניזמים שהופיעו והתקיימו במקומות שונים ובזמנים שונים ובמקביל.

התורה מספרת שהיצורים הימיים ועופות השמיים נבראו באותו יום – היום החמישי – כאשר בעלי-החיים היבשתיים נבראו למחרת, ביום השישי. עוד לפני שנתייחס למשמעות אפשרית של המושג "יום" בסיפור ששת ימי הבריאה, (ראו בהמשך), לדעתי ניתן לקחת מכאן רמז, לכך שלפחות משפחת בעלי הכנף ומשפחת יצורי הים הופיעו במקביל, כמו באותו יום, ולא האחת כהתפתחות עוקבת מתוך השניה.

סיפור הבריאה בבראשית פרק א' הוא אולי ציורי וסכמתי, אך לא שרירותי. סדר יצירת הדברים ואופן שיבוצם בימים השונים של שבוע הבריאה חייב להיות משמעותי, וכזה שניתן ללמוד ממנו.

יש עדויות גיאולוגיות לשינויים במבנה של ימים ויבשות, הרים וסלעים, עמקים ונהרות. אנחנו יכולים להסיק ששינויים כאלה אכן התרחשו בתקופות שונות, אבל בתוך משכי הזמן והתהליכים האלה של מיליוני שנים, שגם כאן הם אטומים לעינינו המדעיות ולתודעתנו הרציונלית, אנחנו חייבים להניח, שאין לנו שום יכולת של ממש לפענח או לתפוס מה היו הכוחות שיצרו את השינויים האלה, מניין הם באו, ומה היה ייעודם. אנחנו יכולים באופן מדעי להשיג תמונה חלקית באשר לתוצאות שהתרחשו בקרום כדור הארץ, ובקרב מה שחי וצמח עליו. אולם המדע עיוור לסיבות המלאות והעמוקות יותר שמאחורי העדויות התוצאתיות, וכדי להבין את הסיבות והנסיבות הללו, באופן פחות רציונלי וטכני, אך כן יותר מוחשי ובר השגה לנו כבריות אנושיות, שהן יותר מאשר רק רציונליות צרופה, ברוך השם, זמינה לנו, תודה לאל, התורה.

סיפור הבריאה שבתורה, לדעתי בכלל לא מנסה לספר לנו פיסות מידע טכניות, מהסוג של אלה שאנו יכולים ללקט ולהשיג לבדנו, באמצעות התצפיות והכלים ותהליכי החשיבה הרציונליים אנושיים עצמאיים שלנו. לדעתי הוא בא להוסיף לנו בדיוק את מה שאין בכוחנו להשיג ברציונליות המדעית המוגבלת שלנו:

הוא מספר לנו, ומוסיף לנו, מי עומד מאחורי כל מושאי החקירה של המדע שלנו, מהו המניע ומהי התוחלת מטעמו, וכיצד זה פעם נראה ונעשה מנקודת המבט שלו, הוא עצמו, אלוהים.

בשביל להעביר לבני-אדם את המידע והמסרים האלה, בדרך שבה הם יוכלו להבין ולהקיף אותם, קודם כל ברגשות ובאמונה שלהם, ולאו דווקא או רק אחר-כך ברציונליות המדעית – הסיפור בספר בראשית מביא את הדברים בצורה סכמתית ציורית ועל דרך המשל, מאת ה', ולא כתיאוריה מדעית בנוסח מה שאנו בני-האדם יודעים לגבש בעצמנו.

הדיון שמעסיק רבים, לפיו איך יתכן שתהליכי ההיווצרות של העולם כפי שהוא היום נמשכו מיליארדי שנים, בעוד שבסיפור הבריאה המקראי הכול לקח שישה ימים – הדיון הזה עקר ולא רלוונטי, ומעיד על חוסר הבנה ביחס לאופי התורה ומטרותיה.

יום של מלאכת בריאה מנקודת מבטו של ה', שמספר לנו בתורה על בריאת העולם מהצד שלו, יכול להיות יום קוסמי שאורכו מאות מיליוני שנים שלנו. השכל שלנו עובד, ואנו מבינים סיפורים היסטוריים וכרונולוגיים, בצורת קריאה וחשיבה מילולית לינארית. אבל ששת ימי הבריאה הקוסמיים, אפשר שהתנהלו גם במקביל, ורק התיאור הציורי אודותם, שנמסר על-ידי ה' באופן מפושט ומותאם לנו, מספר עליהם בסדר לינארי, נוח וקליט עבורנו.

זו דוגמא לצורת נימוק אחת, לפער לכאורה בין הכרונולוגיה המדעית ובין סיפור הבריאה התנ"כי, ואולי אפשר לחשוב על עוד, אבל זה לא באמת חשוב. הנקודה היא שאין באמת פער, כיוון ששני הדברים האלה הם תיאורים מאופי אחר, ברובד אחר, מנקודת מבט אחרת, ולמטרה אחרת.

בצד אחד – מה שאנו יכולים להבין וללמוד ולקחת לשימושנו באמצעות כלים ותהליכי חשיבה רציונליים, משמעותיים ויפים מאוד, אך גם צרים ומוגבלים ומדי פעם עוורים ומשובשים. ובצד שני – שרטוט ציורי עבור הנשמה והאמונה וההמחשה, אודות המשבצות הנוספות הבלתי מושגות לנו באופן הראשון, בחסדו ומטעמו וידו של ה' כלפינו.

למעשה, אין סתירה בין הסיפור המדעי ובין סיפור ששת ימי המעשה.

למעשה הם משלימים זה את זה, ועומדים לרשותנו כמכלול מופלא אחד.