בינה לא יכולה להיות מלאכותית

אנרגיה נפשית, רגשית, מנטלית, לעולם חייבת את נפש האדם, שאותה רק ה' יכול ליצור. מחשבים חזקים מאוד יכולים כיום, וודאי שיוכלו עוד יותר בעתיד, לחשב חישובים אנליטיים מתוחכמים ומורכבים וקשים ביותר, במהירויות גבוהות ביותר. הם יוכלו ליצור התנהלות אנליטית שתזכיר שיחות או אינטליגנציה אנושית, אבל לעולם לא באמת יוכלו להיות אינטליגנטיים במובן דומה לאנושי. אנליטיות וחישוביות לא יכולות להפיק מכלול רגשי הווייתי דמוי אנושי, במשמעות האנרגטית נפשית, וכמויות גדולות של זיכרון מיחשובי או CPU מהירה מאוד, לא יכולות ולא תוכלנה ליצור אנרגיה רגשית נפשית, או משהו דמוי רצון חופשי באמת, שעובד תחת ועם מעטה רגשי של ממש.

רק פס ייצור של אלוהי הנשמות יכול ויוכל ליצור דברים כאלה.

מכונות כלשהן לעולם לא תוכלנה להיות בעלות רצון חופשי בצלם אלוהי, כמונו, ולעולם לא תוכלנה ליזום החלטות שיסכנו את המין האנושי. מתוחכמות ככל שתהיינה, הן תמיד תהיינה מנוהלות דרך אלגוריתמים צפויים ומתוחמים מראש, ותמיד יהיה ניתן לנתקן מהחשמל.

מכונות ומחשבים רבי עוצמה ככל שיהיו, נועדו ומוגבלים מראש לשמש אנשים, ולהרחיב רק את קשת היכולות הטכנית פרקטית שלהם. לעולם לא את המנעד הרגשי הווייתי שלהם.

טכנולוגיה, כאשר היא לא מוגזמת, היא דבר יפה. מועיל. הרחבת יצירה ותחכום מאת בני-אדם. מקור לקרקע פורייה לשלבי התפתחות יפים קדימה של האנושות והעולם.

הבעיה עם "בינה מלאכותית" היא לא סכנת ההשתלטות בפועל של המכונות החושבות רק אנליטית ומתמטית עלינו בני-האדם, אלא סכנת ההתבלבלות ואובדן הדרך שלנו בהתייחסות לטיבן של המכונות הללו. הבעיה טמונה במושגי החשיבה שלנו על מחשבים, ובעצם המושג "בינה מלאכותית", שרק מהפחדים שהוא יוצר, אנחנו כמין אנושי עלולים באמת להיחלש.

הטעות טמונה בהאנשה הספרותית שבני-אדם מעניקים למכונות, מחשבים ורובוטים. הרובוט עצמו לעולם לא יוכל ליזום רצון ומחשבות מעבר למרחב המתוכנת שלו. אבל אם אנו כבני-אדם מתחילים לייחס לרובוטים תכונות אנושיות מפחידות או מוגזמות, לייחס להם רגשות ורצונות כמו שלנו יש, או תכונות המקנות להם אפשרות לרצות שליטה עלינו, אז למעשה בפועל אנחנו בני-האדם כמו מקטינים עצמנו לעומתם ומקנים להם סמי-יכולות מופרכות מעל לראשנו. וזה כבר מסוכן, לא מפני שזה מעצים את המכונות מעבר למה שהן ממילא ומיסודן יכולות ומוגבלות להיות, אלא מפני שזה מקטין את עצמנו אל מתחת למה שאנחנו מעצם טבענו האנושי אמורים ויכולים להיות. זה כבר מסוכן מבחינת הדימוי העצמי שלנו, ותחושת הקטנות המזויפת וחוסר היכולות והכוחות שאנו כך לומדים לייחס לעצמנו.

המושג "בינה מלאכותית" הוא בעייתי ומטעה בהקשר הזה של מה אנחנו לעומת מהותם של מחשבים, שכן "בינה" יכולה להיות אך ורק תכונה או איכות אנושית. אך ורק של בני-אדם. "בינה" קשורה לניסיון חיים, ולפרספקטיבה של חכמה, ושל מוסרי השכל, אשר שזורים בהם היבטים הווייתיים ורגשיים ונפשיים של האדם. "בינה" לא מושגת רק מנתונים או מידע רב של עובדות, וודאי שלא נשענת רק על מהירות וכושר חשיבה. גם אדם עם IQ לא גבוה יכול להיות בעל הרבה בינה, תודות לאיכויות נפשיות ורגשיות שלו וניסיון חיים עשיר. ולמחשב אין שום איכויות מעבר לשפע של נתונים ולכשרי חישוב שניתן לכמת כ-IQ. ולכן הניסיון להעיד על מחשבים חזקים, שחוזקם הוא אינטליגנטיות חישובית אנליטית בלבד, בעזרת המושג "בינה" הוא ניסיון שגוי ומטעה. וזוהי בדיוק פעולת ההאנשה הלא מתאימה למחשבים, שהיא המסוכנת והמזיקה. פעולה שיוצרת פחדים וטעויות התייחסות, אצלנו, באופן מלאכותי.

למחשבים אין ולא יכלה להיות להם, בינה. הם יכולים להיות מתוחכמים, מהירים, ובעלי גישה לכמויות עצומות של מידע, וצריכים לכן לראות אותם ככלי עבודה, כאמצעים שימושיים ויעילים להפליא, אבל להתחיל לראות בהם "חברים", או מורים או נציגי שירות בעלי ניסיון ויחס אישי, זה כבר מיותר ומסוכן. ולא נכון.

רובוט לא יכול להיות חבר. יש בחנויות צעצועים בובות פלסטיק עם סוללות שיודעות להשמיע קולות כשמדגדגים להן בבטן. ועקרונית עם רובוט זה לעולם לא יוכל להיות הרבה יותר מאשר זה. יש כיום אנשים שנותנים לעצמם להרגיש את ChatGPT כחבר לשיחה ולשיתוף. כיוון שה-chat נשמע כמו אנושי, וכיוון שמגדירים אותו כ"בינה" מלאכותית, המשתמשים בו מתבלבלים לייחס לו ול"שיחה" עמו איכויות רגשיות או אישיותיות. וזו התבלבלות מסוכנת.

האחריות שלנו היא לא לטעות, ולא לתת לשטף של מידע וגירויים יותר מתוחכמים לבלבל אותנו באשר לאי-אנושיותם של אביזרים וצעצועים שנמצאים לידנו, מתוחכמים ככל שיהיו או ייראו.

למחשבים יש יכולת אנליטית גבוהה, יש להם משכל גבוה, אינטליגנציה חישובית כמותית מהירה וגדולה. אפשר לאפיין אותם כבעלי "היגיון מלאכותי", או "משכל מלאכותי", אבל להגדיר אותם כבעלי "בינה" – לא נכון, מבלבל ומזיק. יש להם כושר חישוב, ויכולת לגשת אל המון נתונים, ולא שום תכונה מעבר לכך, שנדרשת בשביל חכמה או בינה אנושית, או בשביל חברות או אינטראקציה אנושית.

כשמייחסים למחשבים "בינה", שלמעשה אין להם, הסכנה האמיתית מופיעה רגע אחרי, כאשר ממקמים אותם במשבצות שכן דורשות בינה, כזו שיש רק לבני אדם. פעולות כמו מתן שירות, או כמו יצירה של משהו אומנותי, צריכות להתבצע לא רק באופן שכלתני חישובי טכני, כפי שמחשבים חזקים יכולים מצוין, אלא ממקום שכולל גם הוויה נפשית ורגשית, שיש ותהיה תמיד רק לבני-אדם.

ככל שהטכנולוגיה מתקדמת אנו מקיפים את עצמנו בשנים האחרונות יותר ויותר בנותני שירותים של AI טכנוקרטים ויבשים, בעלי כושר חשיבה בלבד וללא שום נשמה ורגש.

הרובוטים כנראה לא ישתלטו עלינו וישעבדו אותנו בצורה שסרטי מדע בדיוני מסוימים מציגים, אבל נראה שאנחנו בהחלט עלולים להצר את העולם הרגשי והנפשי אנושי שלנו, ולשעבד את עצמנו מכל עבר אל הטכנוקרטיות הקהה של הרובוטים היעילים כל-כך אך חסרי הרגשות והנשמה. במקום שהיום שלנו יהיה ברובו מורכב מאינטראקציות עם אנשים בעלי נשמה ועם יצירות של אנשים, (שגם כן מגלמות רגשות), ובמקום שנהייה רוב הזמן במשאים ומתנים אנרגטיים הווייתיים רגשיים אמיתיים, אנחנו יותר ויותר מתקשרים עם בוטים ורובוטים – תקשורת שלא מפעילה את הצדדים הרגשיים אנרגטיים נפשיים אנושיים שלנו.

כשאנחנו בטעות מייחסים למכונות "בינה" ונותנים להן לכן לתפוס מולנו עמדות ותפקידים שאמורים להיות שמורים למי שבאמת יש להם בינה, אנושית, אנחנו למעשה מוציאים מהסביבה שלנו ומהעולם שלנו הרבה מהבינה שכן יש בו, אצל בני-אדם. אנחנו יכולים כך להפוך את העולם שלנו ליותר ויותר ריק מרגשות ונשמה, יותר מידי טכני ויבש ומתכתי. אנחנו עלולים בקצב הזה להשתעבד לא לרובוטים, אלא לטכניות ולצדדים של חוסר נשמה שיש בנו ושאנו מגלמים ומביאים יותר מידי אל העולם שלנו, דרך הטכנולוגיות המופרזות שאנו יוצרים ומציבים לעומתנו בתוכו.