על הפנים

כאשר אנו מדברים על "פני הדברים", או על "פני השטח", או על "פני הים", או "פני הגוף", ובכלל כאשר אנו מדברים על הפנים – panim – של משהו, אנחנו מתכוונים ומכוונים לאותו רובד של הדבר המצוי ברמה החיצונית שלו, הפונה כלפי חוץ, כלפי רשות הרבים, כלפי העולם, וכלפי מי ששם שמצויים מחוצה לדבר עצמו, ופונים ופועלים לעומתו.

גם הפנים – panim – של האדם, מכונות בשם זה על שום היותן במימשק של האדם כלפי העולם, בשכבה ועם אביזרים שפונים מצד האדם האינדיבידואלי ומישור פני הגוף שלו, אל העולם הסובב ואל מי ומה שמחוצה לו. מישור ה–panim לפחות בחלקו, אם לא בעיקרו, או לכל הפחות בעבורנו – הוא מישור חיצוני או מישור גבול או מעבר, וסוג של ממשק, בין האני והעצמי שלנו, וכלפי מי ומה שחיצוני לנו, ושסביבנו ופוגש בנו. ובשפה העברית, בדיוק המילה הזו, רק בניקוד שונה, היא גם המילה שמציינת את הפנים – pnim – במשמעות של inside. כלומר, אותה מילה בעברית ("שפת הקודש") שמשמשת אותנו בהתייחסותנו למה שמצוי "על פני" השטח, או ב"פני השטח", וב-"פני הגוף", אותה מילה שמשמשת בדיבור על מה שמצוי בשכבת הגבול או הממשק או המעבר או הקשר אל וכלפי החוץ, המרחב הציבורי, והעולם החיצוני – היא אותה מילה ממש שמשמשת בהתייחסותנו אל המרחבים והמקומות הפנימיים והעמוקים, הפרטיים, העצמיים והאינדיבידואליים של כל אחד ואחת מאיתנו.

האם אין בכך כדי לכווננו לאפשרות, שהיחסים, ההבדלים, הפערים והמשמעויות, שבין הפנים pnim העמוק והאינדיבידואלי שלנו, ובין החוץ שלנו ושסביבנו ומישור הממשק שלנו אליו – אולי שונים, אולי יותר רחבים ומעניינים, ואולי יותר רבי פוטנציאל עבורנו, מכפי שהתרגלנו לחשוב? האם אין בכך כדי לכווננו לחקור ולתהות גם אחרת על מהותו וקנקנו של הפנים pnim העמוק שלנו, על הפוטנציאלים שבו, ועל מהותה ואפשרויותיה של מערכת היחסים, בינו ובין שכבת "פני הגוף", או "פני הדברים", או העולם שבחוץ?

עד כמה אנו באמת קרובים להבין את הדבר שנקרא עולם לעומת הדבר שנקרא אדם (ולהיפך)?