בכל לבבנו

היחס ודרך התפיסה והקבלה שלנו כלפי ה' הם תמיד מורכבים. אנחנו מצווים בתורה בפרשיית "שמע ישראל" (דברים ו') לאהוב את ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו ומאודנו.

מדוע נחוץ לצוות אותנו בזה? למה אנחנו לא בהכרח ובאופן טבעי ומיידי אוהבים אותו כך מראש, וכברירת מחדל, ומדוע אנחנו צריכים להתאמץ ולהקפיד ובמיוחד להשתדל לשם כך?

מפני שאנחנו יצורים וטיפוסים מורכבים, ואנחנו לא מושלמים, ואנחנו כלפי עצמנו, והחיים שלנו והעולם מבחינתנו, וכפי שאנו חווים אותם ולפעמים גם את נחת זרועם – הם מורכבים ולא מושלמים ומדי פעם די מאתגרים ואף קשים ולא תמיד נעימים. וכיוון שבעומק הווייתנו ונפשנו אנו יודעים ש-ה' הוא הבורא והוא הריבון והמנהל של כל העסק, והוא זה שיצר אותנו ואת עולמנו ומסגרת חיינו, שבתוכם אנו חווים את כל מה שאנו חווים – כיוון שכך אנו מחזיקים אותו אחראי גם לאתגרים ולצרות ולתחושות גם הפחות נעימות שלנו. באופן מודע יותר או מודע פחות, אנחנו תולים ב-ה' את האחריות ולפעמים גם את האשמה, בגין חוסר השלמות וחוסר המושלמות שלנו ושל חיינו, ובגין הקשיים והאכזבות שלנו.

ולכן, לא פשוט לנו תמיד ובאופן טבעי ומחדלי לאהוב את ה' יוצרנו ואבינו מלכנו.

יש לנו אי שם כל מיני טענות וכעסים כלפיו, מתוך הדרך הצרה והמוגבלת משהו, שבה אנו מבינים כל מיני דברים שקורים לנו, או דברים שיש לנו, או לחילופין שחסרים לנו בחיים.

זה כמו שרוב בני האדם נושאים בקרבם גם טענות כלשהם כלפי הוריהם, בגין הדרך שבה ההורים נהגו וחינכו אותם והכינו אותם לחיים והעמידו אותם על רגליהם. כי תמיד יש בנו גם מאפיינים ותכונות גם פחות מוצלחים בעיננו, שקיבלנו מבחינתנו מההורים בחינוך ו/או בתורשה מהם. ואנחנו זוכרים להם את זה, ותמיד גם קצת מאשימים אותם על זה. ולכן גם לכבד את אביך ואת אימך מופיע אצלנו בתורה כציווי, ולא נלקח כדבר טבעי ונוח שייקל עלינו לממש אותו, ונעשה זאת, בפשטות וכברירת מחדל.

אבל אם היינו יודעים ומבינים באמת את הסיבות והנסיבות של חוסר המושלמות והקשיים והאתגרים שלנו, ואם היינו יכולים ובוחרים לראות להכיל ולקחת את האחריות שיש לנו עצמנו, על מי שהננו, ועל האופן והדרך שבהם הלכנו ובחרנו והתנהלנו, ואם היינו יכולים ובוחרים לראות ולהכיל ולקבל את אמת היות ה' טוב באופן שלם, ובכל כוונותיו ופעולותיו, ואם היינו יכולים ובוחרים ומצליחים להבין ולהכיל את אמת היות כל מה שנובע מ-ה' טוב ונכון ומתרחש לטובה – גם כשלא תמיד קל לזהות ולפענח את הטוב הזה מיד – אזי יתכן שהיה לנו יותר קל ופשוט וטבעי לאהוב את ה' מאוד, ותמיד, ובכל מצב, ללא תלות בחוויות שלנו, ובציון שאנו מעניקים להן.

הקושי והאתגר המהותיים נעוצים למעשה במחסור באהבה שיש לנו כלפי עצמנו.

כי הרי אם היינו מספיק אוהבים את עצמנו, ומספיק מקבלים בהשלמה את עצמנו, ואת דרך התנהלותנו, ואת מה שאנו בוחרים ויוצרים ומביאים אל ועל עצמנו, לטוב ולרע, ואם היינו בהמשך לכך מספיק שמחים עם כל זה – הרי שהיה קל ופשוט וטבעי לנו, ואף היו כמו זורמים בנו ומאיתנו וקורים לנו כמו מעצמם – התודה והאהבה כלפי מי שהעמיד ויצר אותנו ואת מסגרת חיינו ועולמנו, האהובים ושמחים כל-כך מבחינתנו.

לכן, ראשית חכמה, וראשית שמחה בעצמנו וביצירה שהיא עולמנו וחיינו – אהבת וקבלת עצמנו, ואהבת ויראת בוראנו הטוב והנפלא, והכרת התודה, בכל הלב, ובכל ההשתדלות והמאמץ, הענווה והכוונה.