המוסר אחד הוא

רוב בני-האדם, רוב הזמן, שואפים אל הטוב, ומנסים לבחור ולעשות באופן שיביא טוב. אלא שבמקומות שונים ובזמנים שונים, ובקרב תרבויות שונות וקבוצות שונות ואנשים שונים, הפרשנות והתפיסה באשר לשאלה מהו הדבר הטוב, עשויים להיות שונים.

מבחינת אנשים שמתנגדים להפלות, שמירת זכותו של עובר להיוולד ואי פגיעה בחייו, אלו הן הבחירות שמבטאות ומביאות את הטוב והראוי. מבחינת אנשים שמצדדים בזכותם של אישה או של הורים לבחור לבצע הפלה, הדאגה לחיי האם או ההורים ו/או לעתיד שעלול להיות בעייתי לילד, היא זו שמבטאת את השאיפה אל הטוב והראוי. כלומר גם האנשים המתנגדים וגם האנשים המצדדים, מונעים מאכפתיות ורצון חיובי לעשות ולהבטיח את הטוב והראוי. אלא שהפרשנות מהו אכן הדבר הטוב בסוגיה הזו, שונה ומבדילה ביניהם, וכמו בהרבה נושאים אחרים, מאוד תלויה בקונטקסט תרבותי וחברתי, ובקודים התרבותיים מוסריים של קבוצה או קהילה כזו, לעומת אלה של קבוצה או קהילה אחרת.

אז האם המוסר הוא סובייקטיבי? האם כל קוד מוסרי וכל נוהג ערכי שמקובל בקרב אוכלוסייה מסוימת, הוא ראוי ולגיטימי ובעל מעמד זהה מבחינת האמת, בדיוק כמו כל קוד מוסרי וערכי שמקובל בקרב אוכלוסייה אחרת? האם אין תשובה מוחלטת לסוגיה כמו סוגיית ההפלות, וזו רק שאלה של נקודת מבט?

יש קבוצות וקהילות, שבהן הרג של בת-משפחה שקיימה קשר רומנטי אסור, בידי אחיה, הוא בגדר קוד מוסרי ראוי ומתבקש – "שמירה על כבוד המשפחה". יש מי שבטוחים שהם עושים את הדבר הטוב והנכון והראוי, כאשר הם הורגים אישה שהולכת ברחוב בלי רעלה. יש אנשים לא מעטים, שלא חשים בעייתיות מוסרית כלשהי, ולפעמים חשים להיפך, ביחס לפורנוגרפיה אלימה, פדופיליה, ועוד סוגי עקימויות בתחום המיני.

פעם היו קהילות של אנשים, שמבחינתם קניבליזם, או הקרבה של ילדיהם לאלים, או גילוי עריות, או הריגה של כל מי שלא מקבל על עצמו את הדת שלהם – כל אלה היו מבחינתם דברים לגיטימיים, מותרים, ולפעמים גם מועדפים בהשקפתם הערכית ומוסרית.

אז האם אדם או קבוצות אנשים כגון אלה, ששואפים אל הטוב, ורק מתאפיינים במושגים אולי אחרים באשר לשאלה מהו הדבר הטוב – האם אלה הם אנשים טובים? האם המוסריות שלהם לגיטימית, כיוון שהם מבחינתם או לפי תפיסתם ומושגיהם, עושים ומתכוונים בסדר, ונאמנים אל מה שבעיניהם ובמושגי הקהילה שלהם הוא בסדר או נתפס כטוב?

השאלה הזו נשמעת אולי כמו סוגיה פילוסופית מורכבת ומאתגרת ומעניינת, אבל האמת היא, שהיא מאוד פשוטה, ואמורה להיות מיותרת: מוסר הוא אמת מוחלטת.

יש אמת מוסרית קוסמית, חוק מוסר יקומי, אלוהי, חובק כל. ויש בהרבה מקומות, ובהרבה תקופות, קבוצות ובודדים שמפתחים מושגים מוסריים לקויים. מושגים ותפיסות בענייני טוב ורע, שמסיבות כאלה ואחרות של רעשים ולכלוכים והפרעות, פשוט מתרחקים מהאמת ומהחוק המוסריים הקוסמיים, ומגיעים להיות לגבי האנשים שמחזיקים בהם, סוג של מוסר סובייקטיבי, תלוש, מקומי, גם אנטי אלוהי-קיומי-יקומי, רע ומסוכן, להם ולשאר העולם.

היקום מנוהל באמצעות ועל-גבי חוקי פיזיקה חובקי כל. אנחנו לא תמיד מבינים את החוקים האלה באופן מלא, או לגמרי בלתי מוטה, וגם לא תמיד יודעים כמה אנחנו רחוקים מלהבין אותם באופן מלא ומדויק, כך שתמונת הפיזיקה שיש ברשותנו היא תמיד חלקית, ומדע הפיזיקה שקיים מבחינתנו, מציע לנו תמיד תפיסת מציאות שהיא לפחות קצת או במקומות מסוימים סובייקטיבית, כאשר המושא שלו– מכלול החוקים הפיזיקליים עצמם – קיים באופן יקומי כאמת מוחלטת ואובייקטיבית.

והאמת המוסרית היא אמת פיזיקלית לכל דבר, בצורה מאוד דומה. גם אותה לפעמים אנחנו לא תופסים אותה באופן מלא או מדויק. לפעמים אנשים או אוכלוסיות או קהילות מפרשות גם אותה באופן חלקי או מוטה, והיא נשארת מבחינתם בתצורה סובייקטיבית מסוימת. אבל היא כשלעצמה יקומית, ואובייקטיבית.

כל אדם בעולם, אם ניקח אותו ונפשיט אותו משכבות של מושגים תרבותיים וסביבתיים שניטעו בו ואומצו על-ידו, אם ננקה אותו ממשקעים ומטענים רגשיים ולכלוכים אנרגטיים והפרעות שונות שהצטברו בו בהיסטוריה האישית והקהילתית שלו, אם נפתח לו פנימה את הדרך הנקייה והישרה להביט אל תוככי מרכז הנפש והנשמה שמחוברות בתוכו בצלם אלוהים – מבטו הישיר והנקי והמעמיק פנימה יגלה לו שם בפנים את פחות או יותר את עשרת הדברות, ובצורה רחבה יותר, גם את שאר העקרונות המוסריים שמשתקפים ומובאים בתורה, בצורה תשתיתית, המזמנת עיון והשלכה.

צו המצפון העמוק והנקי מכל הטיה סובייקטיבית, מכל עיוורון או הפרעה סביבתית או היסטורית – אצל כל בני-האדם הוא זהה.

ייצר לב האדם רע מנעוריו, אבל לא מהיווסדו. ה' יצר אותו טוב וישר ובצלמו. הלכלוכים וההשפעות המקלקלות וההטיות הצטרפו בשלב מאוחר יותר, בנעוריו, כלומר בעת תהליכי החיברות והסוציאליזציה.

במקור יש אובייקטיביות מוסרית. המסננת הסובייקטיבית מגיעה עם שכבות שעוטות ומסתירות ומעוותות כלפי האדם, רק בהמשך.

כפי שחוקי המכניקה והתרמו-דינמיקה ודומיהם עושים ומבטיחים סדר והתנהלות מאורגנת ועקבית ונכונה בעולם, כך לא יתכן שבעולם שכזה שהינו בעל ארגון וסדרים פיזיקליים, לא יהיה גם חוק טבע שמסדיר ומבהיר בין טוב ורע, מוסרי ובלתי מוסרי, בהתנהגויות ואוריינטציות של בני-אדם ואוכלוסיות אנושיות. הרי בני-אדם הם יצורים פיזיקאליים, ונתונים בתוך מסגרת פיזיקלית. גם הרצון החופשי שלנו, שהוא אכן באמת כזה, נתון בתוך מסגרת פיזיקלית. ולכן גם מה שהרצון החופשי שלנו בוחר, לכאן או לכאן, כפוף למשמעויות ואילוצים ותוצרים פיזיקאליים, אובייקטיביים ויקומיים.

אנחנו בוחרים באופן חופשי, אבל הבחירות שלנו מתרחשות ופועלות ומגיבות בתוך מערכת של פיזיקה וחוקים. חוק הנסיבתיות הקוסמי, שלפיו לכל תוצאה קודם גורם כלשהו, ומכל פעולה נובעת תוצאה מסוימת, חל בכל מקום ועל כל דבר. ולכן בחירה חופשית במשהו מסוים אחד, חייבת לגרור תוצאות מסוימות, ובחירה חופשית במשהו מסוים אחר, חייבת לגרור תוצאות מסוימות אחרות. תוצאות מסוימות כלשהן יכולות להיות מנקודת המבט של הי שהעמיד את העולם ואת חוקיו או מקדמות וטובות ונכונות או מעכבות ומזיקות – כלומר כל תוצאה יכולה להיות טובה או רעה, ולכן כך גם כל בחירה חופשית של כל אדם.

כלפי האדם עצמו ומבחינתו, הוא לא תמיד ידע לקשור בין הדברים, ולפעמים יעברו גלגולי חיים בין לבין, אבל בחירה חופשית שלילית מבחינה מוסרית בהכרח תביא עליו תוצאות שליליות, ובחירה חופשית חיובית מבחינה מוסרית בהכרח תביא עליו תוצאות טובות. דרך אחת להסתכל על זה היא עם טרמינולוגיה של שכר ועונש מאת ה', ודרך שניה להסתכל על זה, היא עם טרמינולוגיה של קארמה טובה או קארמה רעה, כאשר מהי קארמה, אם לא חוק הנסיבתיות היקומי אלוהי פיזיקאלי, במרחבי פעולתו ותחולתו על בחירותיהם של בני-אדם?

רצון חופשי ובחירה חופשית של אדם, מייצרים כשהם מתממשים אנרגיה עם צביון מסוים. בהמשך הצביון הזה מושך חזרה אל האדם אנרגיות עם צביון דומה, בין אם הוא כזה ובין אם הוא אחר. אם האנרגיה והצביון המסוים האלה פועלים נגד הסדר והכיוון היקומיים, אזי כלפי האדם עצמו הם חייבים ליצור ולהביא בשלב כזה או אחר תוצאות שליליות מבחינתו. ולהיפך. אם הבחירה של האדם מולידה אנרגיה וצביון אנרגטי שתואמים את הסדר והכיוון היקומי, אז התוצאות מבחינת האדם עצמו חייבות בשלב כזה או אחר להיות חיוביות.

במקרה הראשון, נגד הסדר והכיוון היקומי, משמעו גם בניגוד למה שמוגדר כחיובי ומוסרי מטעם ה', וזוהי קארמה שלילית, ובמקרה השני, עם ובעד הסדר והכיוון היקומי, משמעו גם כן על-פי הגדרות המוסר ש-ה' העמיד וקובע בבסיס העולם, וזוהי קארמה טובה.

אבל מניין לנו שיש כיוון ליקום או לעולם? שיש בעולמנו מגמה או תהליך מנחים ובעלי תכלית או אחרית או כיווניות ערכית מסוימת, שדברים יכולים להיות יותר או פחות תואמים לה? מניין לנו שיש דברים ובחירות שמתיישבים טוב יותר עם איזו כוונת מכונן אלוהי, ועם איזושהי מגמה של נכונות וראויות מבחינתו, כך שהם יכולים להיקרא טובים וראויים מבחינה מוסרית אובייקטיבית יקומית, לעומת דברים ובחירות אחרים, שפחות מתיישבים או נוגדים בהתייחס למגמה כלשהי של נכונות וראויות קוסמית אלוהית, ולכן יכולים להיקרא שגויים או רעים מבחינה מוסרית אובייקטיבית?

מניין לנו שהטבע וחוקיו לא פשוט קיימים ומתנהלים מעצמם וכפי שהם, מתמיד ולתמיד, באופן ניטראלי, נטול כוונת מכונן מוסרי, כך שלכל בחירה אנושית או תוצאה שנגררת ממנה, אין איזושהי משמעות או מעמד מבחינה מוסרית של טוב ורע, אלא היא פשוט דבר שקורה, וגורר את מה שהוא גורר, יהא מה שיהא?

לדעתי, עצם העובדה שלאנשים קיים דבר כזה כמו חוש אבחנה בין טוב לרע, מבחינתם, ובתוך המערכת של תפיסת עולמם ומושגיהם, גם הסובייקטיבית – עצם הקיום בקרב בני-אדם של מניע לרצות ולבחור את הטוב, גם כאשר השאלה מהו הטוב נתונה ביניהם לוויכוח –עצם זה שאנשים מזהים בתוך מחשבותיהם ורגשותיהם איזשהו שיפוט ערכי טבעי built in בהם, שהם חווים ומפענחים כשיקול או כקול מוסרי וכצורך לבחור במה שהם מבינים או מגדירים כטוב, על-פני מה שהם מפרשים כרע – עצם קיומו בעולם ובקרב האנושות של משהו שאנו מכנים מוסר – מצביע על כך, שהקיום והיקום אינם ניטראליים מבחינת טוב ורע.

האדם הוא יצור ומנגנון פיזיקאלי טבעי. כל היבט או מנגנון בתוכו בהכרח מהווה חלק מן הפיזיקה היקומית, ונובע ממנה. כשאנחנו שותים מים, המנגנון הגופני שלנו של בליעת המים והסעתם למקומם בגוף פועל לאורו של חוק הכבידה הפיזיקאלי. באותו אופן, אם אנחנו חווים דילמות בין טוב ורע, אם אנחנו מוצאים בתוכנו רצון לבחור בטוב, ורק מתלבטים מהו הטוב, כי קשה לנו לראות, או כי יש כל מיני רעשים והפרעות והשפעות – הרי שהמנגנון הגופני-נפשי הזה של עצם הרצון להעדיף את הטוב, כלומר של המוסר, נובע מחוק פיזיקלי קוסמי כלשהו, המעורב בתפקודנו, והדומה עקרונית לחוק הכבידה, לצורך הדוגמא.

כפי שחוק הכבידה או כל חוק יקומי פיזיקאלי אחר הוא אובייקטיבי ומוחלט – כך בהכרח גם חוק המוסר שמשתתף גם הוא בתפקודנו. כמו שבמרחב החיים שלנו בעולם שלנו יש מבחינת חוק הכבידה האוניברסאלי כיווניות, ויש שוני בין כיוון למעלה ובין כיוון למטה, כך יש כיווניות אוניברסאלית בין טוב ורע, בחוק המוסר, שלא יכול שלא להיות איתה, אחד ומוחלט.

כשיש קו או כיוון מוסר מוחלט בעולם, ויש רצון חופשי שיכול לנוע בין קטביו, המקור היחיד שממנו יכול להיווצר ולהיות מקוים עקרון וחוק וכיוון כזה של מוסר מוחלט אוניברסאלי, הוא מהות בוראת בעלת רצון וכוח יצירה חופשי ושיפוט מבחין עצמי בין טוב ורע, שקובע את הסטנדרט. על חוק הכבידה ניתן אולי לומר שהוא פשוט פועל ניטרלית כפי שהוא מתוך עצם היותו, בלי שמישהו הגדיר אותו פעם, או עומד מאחוריו, לכאורה. אבל חוק מוסר קוסמי אובייקטיבי חייב להיות כרוך בשיקול דעת ובבחירה מודעת. הוא חייב לבוא ולהיות מנוהל מצד תודעה בוחרת מסוימת. הגורם שממנו קיים דבר כמו חוק מוסר ושיפוט בין טוב ורע, יכול להיות רק משהו שאנו יכולים להכיר או לכנות כאלוהים.

הרצון ויכולת הבחירה החופשיים שלנו, והייצר לנסות להבחין בין טוב ורע ולבחור בטוב על-פני הרע, מה שלא תהייה הדרך שבה אנו מבינים מהו הדבר הטוב לעומת הרע – הם שני הביטויים המהותיים לעובדת היותנו ברואים בצלם אלוהים. עצם העובדה שאנו מוצאים בתוכנו חופש רצון ובחירה לצד מוסריות ויכולת ורצון לשיפוט בין טוב ורע – מעידה על היותנו ילדיו או ברואיו של אלוהים, ומעידה עליו, ועל חוקיו, ועל היותו והימצאותו אי שם, כאב.