לא כל יצר לגיטימי כדאי לממש

אנחנו נוהגים לומר שבכל גבר יש אלמנטים מסוימים או תכונות או נטיות חלקיות מסוימות נשיות, וכן שבכל אישה יש גם תכונות או איכויות גבריות, בשיעור או עוצמה מסוימים. הנשיות אינה מתחילה היכן שהגבריות נגמרת, וגם לא להיפך. גם הנשיות וגם הגבריות הן מנעד של איכויות ומאפיינים שיש לו חפיפה מסוימת בין שני צדדיו וקטביו. אם הנשיות והגבריות היו דברים לחלוטין זרים זה לזה, בלי שום טווח משותף או חופף ביניהם, אז לא הייתה מתאפשרת משיכה ביניהם. אם הנשיות והגבריות היו לחלוטין דברים זרים ונפרדים ובלתי המשכיים ביניהם, הרי שלא הייתה יכולה להתקיים אפשרות להשתלבות או התמזגות ביניהם.

מאחורי רובנו עשרות ומאות גלגולי חיים שונים, שבהחלט עשוי להיות שבחלקם הופענו פה כגברים, ובחלקם הופענו ופעלנו פה כנשים. ומגלגולים היסטוריים שונים, שהייתה לנו בהם זהות מינית שונה, אך טבעי הוא שנשארו ברבים מאיתנו לגלגול הנוכחי אמוציות ואמביציות גם של זהות מינית מורכבת.

הרבה אנשים שבגלגולם העכשווי הם גברים, עשויים לגלות בתוכם אמוציות ומשיכות מיניות כלפי גברים אחרים, כיוון שבגלגולים קודמים היו אולי אישה, והרבה נשים כיום עשויות לגלות בתוכן תחושות משיכה כלפי נשים אחרות, כתוצאה מגלגולים קודמים שבהן היו אולי גברים. כזהו טבע הפיזיולוגיה והמבנים ההיסטוריים והנפשיים שלנו, ואין צורך להתכחש להיות הדברים כך.

התורה שמתנגדת נחרצות ליחסים הומו-סקסואליים, לא טוענת שקיומה של משיכה הומו-סקסואלית הוא אסור או בגדר דבר שאין לו קיום. התורה מניחה שמשיכה כזו דווקא יכולה בהחלט להופיע, וכמו במקרים רבים אחרים, גם בנושא הזה התורה לא פוסלת את זכותו של אדם להרגיש משהו או לרצות משהו, או להימשך למשהו, אלא רק קובעת אם את הרגש והרצון והמשיכה האלה, שיכולים להיות טבעיים לגמרי, כנראה גם מבחינתה, ראוי או מותר או נכון לאדם גם לתרגם אותם למעשים בפועל.

לבני אדם שונים עשויות להתקיים בעולמותיהם הפנימיים כל מיני פנטזיות ומשאלות לב. כל מיני גחמות לב ויצר, שמקורן עשוי להגיע ממקורות השראה או השפעה סביבתיים שונים, ולפעמים גם ממקורות של גלגולים קודמים. לא כל פנטזיה או כמיהה או רצון פנימיים שמופיעים באדם, ולך תדע ממתי ומאיפה, הם בהכרח מתאימים ונכונים ליישום בחייו ובחיי אנשים אחרים סביבו, במציאות העכשווית – זה מה שהתורה טוענת. לא שהפנטזיות ומשאלות הלב והגחמות האנושיות הן בלתי טבעיות או שאין להן מקום.

התורה לא מצווה אנשים לא להימשך למשכב זכר. היא כן דורשת, שאם וכאשר מגיעה משיכה למשהו שכזה, מהיכן שהיא לא מגיעה – ואין בכלל עיסוק או טענות לגבי מקורה של המשיכה הזו – אז לא להתמסר למשיכה הזו, ולא לתת לה ביטוי מעשי בהתנהגות בפועל.

בכל כלליה ודרישותיה, בכל הנושאים, התורה היא ריאלית ומעשית. היא לא דורשת מבני-אדם דברים שאין ביכולתם ליישם ולעמוד בהם. לדעתי אם בני-אדם לא היו מסוגלים שלא לבחור לתרגם משיכה מינית לבני מינם שהם חשים באופן אולי טבעי, לכדי התנהגות מעשית בשטח – התורה לא הייתה מעמידה דרישה להימנע מתרגום כזה. היא לא הייתה מעמידה בפני האנשים איסור שאין ביכולתם לעמוד בו ולהישמע לו. והמשמעות היא, שגם כאשר אנשים מרגישים משיכה מינית חזקה לבני מינם, עדיין קיימת להם כנראה מבחינה פיזיולוגית-נפשית היכולת לבחור אם להיענות למשיכה הזו, ולהפוך אותה לדרך חיים והתנהגות, כן אן לא.

ואם אדם יכול לבחור אם לאמץ לעצמו התנהלות מעשית הומו-סקסואליות או יכול שלא, אז נדמה לי שהבחירה שכדאי לו לבחור, היא "לא".

מדוע דווקא כך?

התורה ניתנה לבני-אדם – למענם. היא לא רק ריאלית וניתנת ליישום על-ידי כל אדם, כך שכל אדם יכול לבחור לעמוד בכל איסוריה ולעשות זאת בפועל בהצלחה. היא גם לא כוללת איסורים או ציוויים שלא משרתים את תועלתם של בני-אדם, ודאי לא בכל הקשור ליחסים שבין אדם לחברו או שבינו לבין עצמו. אם משכב זכר לא היה משהו שלבני-אדם כדאי להימנע ממנו למענם הם עצמם, התורה שניתנה לבני-אדם על-מנת לתרום להם ולפתח אותם ולסייע להם בחייהם, לא הייתה אוסרת את זה.

יכול להיות שאנחנו לא מבינים את הטעם וההיגיון שמאחורי ציווי או איסור כלשהו בתורה. הגיוני שיש הרבה דברים שאולי קשים להבנה בתורה, שהרי היא מגיעה אלינו מרמת תודעה גבוהה יותר משלנו. היא ניתנה לפני אלפי שנים ולא בהכרח שכל דבר בה מתאים להיות מיושם במציאות של ימינו באופן מילולי מדויק כפי שהוא מופיע בה – המערכת המשפטית שלנו לא צריכה להיות אחד לאחד חוקי התורה כפי שהם מופיעים בה, על כללי הענישה ששם שהיו מתאימים לעולם העתיק ואולי רק לו – אבל העקרונות או הקווים הרעיוניים המהותיים שמובעים בכללים של התורה בטוח רלוונטיים תמיד, ואם הם שם, כדאי ללמוד ולקחת מהם, כי זה בשבילנו ולטובתנו.

ישנם חוטים בעולם, שמרגע שאנו מתחילים למשוך אלינו את הקצוות שלהם, הקטנים והפשוטים לכאורה, שכמו מגיעים עד אלינו, אנחנו מתחילים כך לקרב אלינו דברים שאחר-כך נהייה כבר הרבה יותר קשה לדחות אותם ולהשתחרר מתפיסת העולם והמושגים שהם מביאים אלינו, ומתחילים בהדרגה לאפיין אותנו, לפעמים – מבלי שזה בכלל מחויב מציאות, או מחויב האופי והתכונות והרצונות האמיתיים שלנו.

עלינו תמיד לבחור, אילו חוטים למשוך אלינו, אילו התנסויות לקרב אלינו, אליו למידות ואילו חוויות להפוך לחוויות הרזומה שלנו – הרזומה שמתוכו אנו חושבים קדימה על העולם ועל עצמנו, ויוצרים את דמותנו ורצונותינו הלאה.

גם כשהקארמה חזקה, תמיד יש בידינו חופש בחירה כדי לבחור מי אנחנו רוצים להיות, ולאיזה נתיב ולאילו דברים אנחנו בוחרים ורוצים להביא ולקרב את עצמנו. תמיד יש לנו חופש לבחור את הדמות שלנו ואת המסלול שלנו, גם כשהוא לא קל ומאתגר, ורווי אולי בלחצים ותעתועים מסוגים שונים.

לא כל דבר שאנו מוצאים בתוכנו הוא דבר שנכון או כדאי לבחור בו. לא כל רצון או חשק כדאי לממש.